אֵלֶּה מַסְעֵי: סיפורו המפתיע של הגנב המקומי, ששיחת חולין שלו עם הרב החדש חשפה את סוד התמדתו של הרב, ולימדה את בני העיירה שיעור יקר ערך בסבלנות.
דקות אחדות לאחר שחברי המשלחת סיימו את ביקורם בבית ה"גנב", הותקפה העיירה בגלי צחוק שלא נשמעו בה מעולם. כל החששות והפחדים הותרו באחת, והכל לעגו ל"גנב", שגם בערוב ימיו נותר שוטה כשהיה, בלי להבין את תכלית החיים. ואילו הרב החדש הפטיר: אילו היה זה יודע עד מה רב התענוג שבלימוד התורה, היה 'גונב' שיעור תורה.
משהניח את עיניו החדות על חפץ נייד, יכול היית להיות סמוך ובטוח שבעליו עומד להיפרד הימנו. יודעי דבר הטיבו להבחין בניצוץ שהבליח בעיניו לרגע קט, בשעה שהיה מתכנן את ההתרחשות שתוביל להיעלמותו המסתורית של החפץ. בעודו קומץ את שפתיו בהתרגשות היה נשען לאחור, מטה את ראשו המדובלל, וכעבור דקה או שתים הכה באצבע צרדה, לאמר: התוכנית מושלמת.
הוא כבר לא היה צעיר. זה כששה או שבעה עשורים מאז הגיח לאוויר העולם, ומעולם לא נתפס על ידי בני העיירה, או על ידי השלטונות. ערמומיותו היתה לשם דבר, ופקחותו הנדירה היתה הסיבה היחידה שבגינה בני אדם לא התרחקו ממנו לחלוטין. היה לו קסם מיוחד, זיק שובב, חיוך נצחי ואישיות תוססת. אבל הוא היה גנב נאלח.
טבע הדברים מיודענו לא הוזמן מעולם לאירוע ציבורי כלשהו. איש לא זכר אותו, אף אחד לא חפץ בחברתו, ושמו לא היה רשום במקום כלשהו, לא בחברת תהלים, לא בחברת משניות ואף לא בספר הקהילה. פשוט התעלמו ממנו. היכן קנה את לחמו, היש לו אב או אם, אחים ואחיות, דודים או קרובים? מעולם לא נודע. משכך, ביום חגה של העיירה, כאשר הכל המתינו בשביל העפר שבמבואות העיירה לכרכרתו של הרב החדש, שהוזמן לכהן פאר בעיירתם, לא שותף הברנש בהכנות לאירוע המרגש, ואף לא טרחו ליידעו על סדרת החגיגות הצפויות בשבוע הקרוב. ילדי המקום צבאו על חלונות חדרו של סופר העיירה, שהתיישב במשנה מרץ להשלים את ספר התורה, שהוזמן על ידי גבאי בית הכנסת לפני עשור, אך עם נפילתו של הרב הקודם למשכב, הושהתה כתיבתו, כפי שדברים נוספים בעיירה לא באו על תיקונם. הנפח עמל זה שבועות להתקין עששיות מיוחדות לאורך שביל העפר שהוביל מבית הרב לבית הכנסת, וחופה מפוארת נרקמה על ידי טובי התופרות שבנשות העיירה, כדי להוביל תחתיה את ספר התורה ואת הרב החדש לבית הכנסת.
מאות עיניים צעירות, זקנות, מטושטשות וצלולות כבדולח, הביטו בציפייה דרוכה בענני האבק שהתמרו ממרחקים בין השדות. כרכרת הרב מגיעה, פשטה השמועה מיד בין קהל הממתינים, וילדים נמרצים טרחו לפזר את הבשורה בכל רחבי העיירה, תוך שהם מובילים אחריהם שובל נוסף של אנשים, נשים וטף שאצו-רצו להקביל את פני רבם. אותה שעה שמט בערל, לפנים עגלון העיירה, את זכוכית המגדלת מעינו הדהויה, ואישר בפנים מחייכות: רואים את העגלה ממרחק. היא כבר היתה לידו.
בשירה ובריקודים, בתוף ובמחול, הובילו בני העיירה את רבם החדש שהתהדר בפנים מאירות ובזקן שיבה עבות. הרב העניו סרב בכל תוקף לשבת בכרכרתו, גבוה מעל בני העיירה שכרכרו סביבה, וחיש קל ירד מן העגלה והשתלב במעגלי החוגגים ששמחתם בקעה השמימה. ר' יוס'ל, הגבאי הוותיק של העיירה בכה בשתי עיניו. באחת, הביט על המרא דאתרא הדור הפנים, ותקווה מלאה את ליבו, ובזולתה השקיף על פני בית העלמין, שם הזדקרה המצבה הלבנה שסימנה את מקום קבורתו של הרב הקודם, אשר שימש כסנדק בבריתו שלו.
לפתע, בתוך כל ההמולה החגיגית, הבחינה אזנו החדה של ר' יוס'ל בצליל חשוד. לא היה לו כל ספק כי שמע מכת אצבע צרדה, כזו שה"גנב" נוהג היה להשמיע. הוא כאן. הגנב. תוך מספר שניות, צד ר' יוס'ל במבטו את ה"גנב", שעון על הכרכרה שהרב ירד ממנה זה עתה, ראשו המדובלל מצודד בזחיחות, ועיניו ממוקדות ברב החדש. סלסל ר' יוס'ל בשפמו, מרט שערה או שתים מזקן התיש שהפך לסימן ההיכר שלו, וחילק פקודות לבחורים נלהבים אדומי לחיים: שימרו עליו! על כל צעד, אל תניחו לו לעולל מאומה. מי הזמין אותו לכאן?! הוא חש היטב בשמירה שהופקדה עליו. זה היה המקצוע שלו, להבחין באחרים שמבחינים בו, בלי שהם יבחינו שהוא הבחין בהם. אדיש מתמיד צעד מיודענו בתוך נהר האדם שהשתרע מחוץ לבית הרב, כדי לברכו שיעמוד בראשם שנים טובות וארוכות. שמחתו של ר' יוס'ל הגבאי הושבתה לחלוטין. מוחו התייגע ממחשבות מייסרות, מה לו לגנב זה ולשמחה זו.
בבוא הערב הגיע תורו של מיודענו להכנס לחדרו של הרב ולברכו. הרב, שכל יודעיו הכירו את חיבתו העצומה לתורה הקדושה, יושב היה על כסאו, אצבעו מונחת על שורות הגמרא הענקית שלפניו, בעודו משיב בנעימות לבני העיירה שבאו להקביל את פניו. ה"גנב" הושיט את ידו לרב החדש, וטבעת הבחורים-השומרים הלכה והתהדקה סביבו. הוא רכן לעבר הרב והשומרים רכנו איתו. הרב הביט בו ממושכות, ולפתע מצחו המקומט התיישר, נינוחות התפשטה על פניו. הוא מכיר אותו! לחש ר' יוס'ל בפסקנות. הרב מכיר את ה"גנב". לתדהמת הכל, התקרב ה"גנב" לאזנו של הרב, הביט חליפות בגמרא וברב ותוך כדי תנועות תוכחה לחש: אמרתי לך שזה לא יגמר. אמרתי לך! אמר ויצא.
חרושת השמועות הקיפה את העיירה חבילות חבילות. ר' יוס'ל טען בלהט כי הוא התכוון לכך שהוא יודע כי... ואולי להיפך. נשות העיירה כינסו בחפזה את צאצאיהן לתוך ביתן פנימה, לאחר ששמועות רעות טענו, כי הרב, הוא... "שותפו" של הגנב, ומי יודע איזו כנופיה עלולה ללפות את העיר בטפריה. מן הקצה השני של העיירה חלפה שמועה מפה לאוזן, כי אנשים מהימנים שמעו את שיינא הצדקת, שעברה זה מכבר את גיל המאה, אומרת בפה מלא, שמאז ומעולם עלה בדעתה, שה"גנב" אינו אלא צדיק נסתר. בחצות הלילה, היו בני העיירה מוכנים להניח את כל כספם בצקלונו של מי שיגלה להם את הסוד הכמוס שמקשר בין רבם החדש ל"גנב" הישן.
לקראת אשמורת הבוקר הושלמה הרכבת המשלחת שתפקידה היה לברר את התעלומה אפופת המסתורין. ראש חברה קדישא, ראש חבורת תהלים, ראש חבורת משניות, והגבאי ר' יוס'ל בראשם, הרחיבו צעדיהם בצוותא לעבר ביתו של ה"גנב", כשעיניהם החוששות של כל בני העיירה מלוות אותם בדרכם. כעבור מספר דקות נתגלתה לעיניהם בקתתו של ה"גנב" מוצפת באור. איש לא דיבר. הם ציפו לקראת הטוב ביותר והתכוננו לקראת הגרוע ביותר. מי יודע, אולי יזכו לחזות בעיניהם בשולי אדרתו של אליהו הנביא, שמא צדיק נסתר הוא ה"גנב" וקשרים טמירים לו עם רבם החדש. מי יודע.
ראש החברה קדישא כמעט נקש על דלת ביתו של ה"גנב", כשר' יוס'ל היסה אותו במהירות, ומי יתקע לידינו שהוא יסכים לענות על השאלה? אה? שמא יהדוף אותנו מעל מפתנו? בעוד השאלה תלויה על לשונו, נחרד ר' יוס'ל לשמע צעדיו של ה"גנב". הוא שמע אותם. במאור פנים הזמינם להכנס למעונו תוך שהפטיר חיכיתי לכם. ידעתי שלא תירדמו בלילה. שבו שבו, פנה לעברם בחביבות.
ר' יוס'ל חרק שינים למראה קומקום עטוי ירוקת שהציץ מתחת לערימת סחבות, לפני שלושים שנה נעלם קומקום זה מביתו שלו, ונחיריו של ראש החברה קדישא התרחבו בזעם למראה מקל ההליכה של ה"גנב", ששימש פעם כמוט של אלונקת הנפטרים. שבו שבו.
אני מכיר את הרב 'שלנו' כבר שישים שנה. עיניהם של ראשי הקהל כמעט יצאו מחוריהן. היינו ילדים, הרב ואנוכי, וחלקנו אותו ספסל לימודים אצל אותו מלמד דרדקי. אומר לכם את האמת, לשנינו לא היה חשק רב ללימודים. אך ר' שמרל המלמד, ערמומי היה ופקח. "קינדערלאך", פנה אלינו במתק לשונו, "רק פרשה אחת, בואו זיסעלאך, רק את העמוד הזה ותו לא. בואו, הנה, כבר גומרים ותעשו ככל העולה על רוחכם"...
גם אני פקח הייתי, הצטחק ה"גנב", ותוך זמן קצר ידעתי את המלמד ואת פיתוייו, ונוכחתי כי אין לדבר סוף. רק פרשה זו, רק פרק זה, רק חומש זה, רק מסכת זו, רק סדר זה, לא גומרים. אף פעם. חומש, משנה, גמרא, טור, שולחן ערוך, ועוד, ועוד. לא גומרים. אמרתי לרב 'שלנו', אייזיק, תקשיב לי טוב. אל תאמין לו לר' שמרל, אל תשמע לו! אבל הוא היה ילד תמים, שמע גם שמע. ישב ושינן "ויקרא" - וה' קרא, "אל משה" - אל משה, כך מבוקר עד ערב, עוד פרשה, עוד חומש... הוא נשאר אצל המלמד, ואני, פרשתי ל"עסקי"...
מאז ועד הנה חלפו שנים רבות, והיום, למרות שלא הזמנתם אותי, סקרנותי בערה בי לראות את פניו של הרב החדש. מה אומר לכם, חי נפשי, נחרדתי לראות עד מה צדקתי. משהבטתי בפני הרב, הכרתי אותו! זהו אייזיק. הילד שלמד איתי ולא הקשיב לקולי. כמה צדקתי, הוא לא הפסיק ללמוד עד היום
כשהבחנת בי שאני מכה באצבע צרדה, פנה ה"גנב" לר' יוס'ל שהאדים והחוויר חליפות, היה זה באותו רגע שלהכרתי חדרה הידיעה, כי הרב הוא הוא איזיק התמים. נסגר מעגל.
הוא אשר אמרתי לרב שלנו: אמרתי לך שזה לא יגמר. מה אתם צוחקים, פנה בתרעומת לעבר חברי המשלחת, לא צדקתי?!
דקות אחדות לאחר שחברי המשלחת סיימו את ביקורם בבית ה"גנב", הותקפה העיירה בגלי צחוק שלא נשמעו בה מעולם. כל החששות והפחדים הותרו באחת, והכל לעגו ל"גנב", שגם בערוב ימיו נותר שוטה כשהיה, בלי להבין את תכלית החיים. ואילו הרב החדש הפטיר: אילו היה זה יודע עד מה רב התענוג שבלימוד התורה, היה 'גונב' שיעור תורה.
מעשה זה סיפר לתלמידיו הגרחמ"ד וויסמנדל זצ"ל, ראש ישיבת נייטרא בארצות הברית, בבקשו לאלפם לקח וללמדם בינה - סבלנות. בתחילת הדרך, כאשר יהודי מתחיל בדבר מצווה, יצרו תוקפו בכל כוחו, ומשכנעו בכל מיני אמתלאות כי אין הדבר לפי כחו. לא קל לעמוד בפיתוייו, יש צורך בגיוס כוחות נפשיים, ובהקרבה מסויימת, כדי לעמוד במשימה. אך בחלוף הזמן, היצר מרפה מעט, אינו זונח, חלילה, הוא לעולם אינו פושע בתפקידו, אך להיטותו פוחתת, מרצו דוהה, והיהודי מתגבר עליו במאמצים פחותים מאלו שהיה עליו להשקיע בהתחלה. זהו המבחן. ההתחלה. כאשר יהודי מקבל על עצמו קבלה טובה, קביעות עיתים לתורה, או דבר מצווה אחר, הידיעה כי עם הזמן הוא יחוש כי הדבר כרוך בפחות טרחה, עשויה להיטיב עמו ולעודדו בתחילת דרכו. סבלנות. זוהי המידה שיש להיאזר בה בתחילת הדרך. סבלנות.
