עודו ניצב ליד הדלת משיגה אותו צעקת הרופא: "הלו"
עצר האברך את המונית הראשונה, נסע הישר לבית הזקן, הוריד אותו, הכניס אותו למונית ונקב באוזני הנהג בשם אחד מבתי החולים של ירושלים. המונית עצרה בכניסה לחדר מיון, שם מיהר האברך להשכיב אותו על מיטה פנויה.
"מה זה? מה זה?" הסתערו עליו אנשי הצוות הרפואי...
פלוני אלמוני, יהודי זקן, התגלגל בבתי חולים עד שלרופאים נמאס ממנו. אין מה להשקיע בו, שילך הביתה, שילך למושב זקנים, העיקר לא פה. אבל הוא במצבו צריך בית חולים? אז צריך... השם ישמור ויציל.
התערב בעניינו מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל. התקשר לאחד ממקורביו, אברך מוכשר ודומיננטי, סיפר לו על הזקן שנמצא בבית מושלך ועזוב לנפשו ושאל מה ניתן לעשות עבורו כדי שיסכימו לאשפז אותו בבית החולים.
גלגלי מוחו של החברה'מן סובבים במהירות, אך רעיון אין. "רב'ה", הוא מתחנן, "תנו לי עצה". ומרן הגרש"ז לא מבין. "נו, אם היתה לי עצה הייתי מבקש להתייעץ?"
עצר האברך את המונית הראשונה, נסע הישר לבית הזקן, הוריד אותו, הכניס אותו למונית ונקב באוזני הנהג בשם אחד מבתי החולים של ירושלים. המונית עצרה בכניסה לחדר מיון, שם מיהר האברך להשכיב אותו על מיטה פנויה.
"מה זה? מה זה?" הסתערו עליו אנשי הצוות הרפואי.
מכיוון שההגנה הכי טובה היא התקפה, השיב להם: "מה זה 'מה זה'? זה יהודי שמצאתי שרוע על הכביש ברחוב יפו. האם לדעתכם היה צריך להשאיר אותו למות?"
"רגע, רגע", מנסה אחד הרופאים להשתלט על המצב.
"מי זה האיש הזה?"
"אינני יודע", משיב האברך ורגליו נושאות אותו החוצה.
בעודו ניצב ליד הדלת משיגה אותו צעקת הרופא: "הלו, הזקן הזה מוכר לי. בוא תיקח אותו בחזרה". והאברך מציע: "תסחוב אותו אתה לרחוב יפו, לא אני".
ברירה היתה להם? הזקן התקבל לאשפוז.
"עשיתי ככל אשר צויתני", הודיע האברך לרבי שלמה זלמן, ועל פניו מרוח חיוך גדול של מנצח. הוא סיפר על ההתרחשות כהווייתה, ולא הצליח לבלוע את הצחוק נוכח האפיזודה המעציבה והמשעשעת כאחד.
החברה'מן לא ציפה לתגובה הבאה, כפי שנשמעה מפיו של פוסק הדור.
"הסיפור שלך טוב, אבל הצחוק שלך לא טוב. הלוא עברת על איסור דאורייתא של שקר, גנבת את דעת הבריות, סיפרת להם שהזקן היה שרוע ברחוב יפו, שאתה לא מכיר אותו. אז לשמחה מה זו עושה?
"תבכה, תספר בעצב: רב'ה, אני רימיתי, אך לצערי נאלצתי לעשות זאת. רב'ה, אני שיקרתי, אבל זה היה פיקוח נפש".
