וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל: עצתו המחוכמת והיצירתי של הגה"צ מנייטרא איך למול את הילד רק ביום השמיני, למרות דרישת האב להקדים:
ענה לו רבי מיכאל בער בפיקחות: 'אל לך להתייאש כל כך מהר, יש לי בשבילך עצה נפלאה שתצא מורווח מכל הצדדים! במעמד הברית תעשה את עצמך כאילו אתה מוהל את התינוק, אך בפועל לא תעשה כלום, הכל יתפעלו עד מאוד מגודל המומחיות שלך וזריזות ידך עד כדי כך שהתינוק לא בכה כלל, וקרנך יעלה מעלה מעלה, ולמחרת ביום השני תאמר לאבי הילד שאתה צריך לבוא להחליף את התחבושת, ואז תעשה את הברית כדת וכדין!'
סיפר הגאון רבי מאיר צוויבל שליט"א:
בתקופה שהיתה ישיבת נייטרא בעיר סאמערוויל, הגיע פעם אחת רב העיר אל ראש הישיבה, הגה"צ רבי מיכאל בער ווייסמאנדעל זצ"ל, וביקש ממנו עצה כדת מה לעשות, היות ואחד מבני קהילתו הזמינו למול את בנו ביום ראשון הבא, וכאשר דבר עמו נודע לו שהתינוק נולד רק ביום שני, הוא ניסה להסביר לאבי הבן שאי אפשר למול לפני יום השמיני, ולכן רק ביום שני יהיה אפשר לערוך את המילה, אך הלה התנצל ואמר שלא ידע מזה, ועכשיו כבר אי אפשר לו לדחות את הברית, כי כבר הזמין את כל קרוביו וידידיו ליום הראשון הבא, ובכלל, יותר נוח לו לעשות את הברית דווקא ביום זה שכולם פנויים ממלאכתם, וכשניסה הרב להתעקש עמו הבהיר לו הלה בלשון שאינה משתמעת לשני פנים שמנוי וגמור עמו לעשות את הברית ביום ראשון, ואם הוא אינו רוצה להיות המוהל, יקרא לרופא גוי שימול את התינוק.
עתה שאל הרב את רבי מיכאל בער מה עדיף, 'האם ראוי שאלך אני ואמול את הבן ביום השביעי כדי שלפחות יהיה נימול על ידי יהודי, או שמא מוטב שאמשוך את ידי לגמרי מן הענין ואנקוט בשב ואל תעשה, אף על פי שכתוצאה מכך ימול התינוק על ידי הנכרי?'.
ענה לו רבי מיכאל בער בפיקחות: 'אל לך להתייאש כל כך מהר, יש לי בשבילך עצה נפלאה שתצא מורווח מכל הצדדים! אתה תגיד לאב שהחלטת ליענות לדרישתו ותעשה את הברית ביום הראשון, ולמעשה, במעמד הברית תעשה את עצמך כאילו אתה מוהל את התינוק, אך בפועל לא תעשה כלום, הכל יתפעלו עד מאוד מגודל המומחיות שלך וזריזות ידך עד כדי כך שהתינוק לא בכה כלל, וקרנך יעלה מעלה מעלה, ולמחרת ביום השני תאמר לאבי הילד שאתה צריך לבוא להחליף את התחבושת, ואז תעשה את הברית כדת וכדין!', הרב הודה לרבי מיכאל בער על עצתו הנפלאה, ואכן עשה כדבריו והצליח יפה למעלה מן המשוער. ע"כ המעשה.
ואפשר לרמז ענין זה בפסוק (קהלת יא ב) 'תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה, כִּי לֹא תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל הָאָרֶץ', דהיינו שיעשה את עצמו ביום השביעי כאילו הוא מל, אך בפועל יעשה המילה ביום השמיני, 'כי לא תדע מה רעה יהיה על הארץ', שאם לא יעשה כן נפיק מיניה חורבא, שימול התינוק קודם זמנו על ידי נכרי.
