רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן: החולה היתה כבר על ערש דווי כש'החברא קדישא' נסובים סביבה, ואז התרחש הפלא הגדול, חתיכת חלה של שבת הבריאה אותה לחלוטין:
הנוכחים מיהרו לקיים את דבריה, אמנם מאכלי שבת עדיין לא היו אז, כי אף אחד לא חשב להכינם במצב דחוף כזה, אבל החלות כבר היו מוכנים מיום האתמול, ולקחו חתיכה קטנה מן החלה וטבלוה בחלב, והקריבו אותה לפיה, וראה זה פלא, כאשר אך טעמה החולה מחתיכת החלה מיד ניכר שינוי לטובה, ותוך שעה קלה כבר עמדה על רגליה כאחד האדם, ובאותו יום כבר הדליקה בעצמה את הנרות של שבת כהבטחת זקינה, ולאחר מכן עוד האריכה ימים עד המלחמה.
סיפר הגה"צ ר' אלעזר גלאנץ ז"ל מבארדיוב מעשה פלא שבדידיה הוי עובדא.
בערב שבת אחד בשנת תרצ"ג הגיע לו טעלעגראם (-מברק), ושם נכתב שאמו מרת רבקה, בת בנו של הרה"ק ר' שמואל מפרעמיסלא זצ"ל, שהיתה נכדת הבני יששכר וצדיקת גדולה, והיתה כבר אז בת תשעים, שוכבת על ערש דוי, כיוון שהיה בנה יחידה, התבקש להגיע בדחיפות להיפרד ממנה.
מיהר הרב גלאנץ ונסע ברכבת הראשונה לוורשה, שם התגוררה אמו. בבואו שם ראה שכבר התאספו המון עַם ליציאת נשמה, ומן הבית נשמעו בכיות של נשים. הוא נכנס וראה את אמו גוססת על מיטתה, ואנשי החברא קדישא קוראים סביבה הפסוקים הנהוגים.
פתאום הזדעזעה החולה והתעוררה, ואמרה לסובבים: 'ראיתי עכשיו את זקיני הבני יששכר, והוא אמר לי 'אני מבטיח לך שאם תטעמי עכשיו מן המאכלים שהכינו לכבוד שבת אז תתחזקי ותבריאי, ותזכי עוד היום להדליק נרות של שבת!'.
הנוכחים מיהרו לקיים את דבריה, אמנם מאכלי שבת עדיין לא היו אז, כי אף אחד לא חשב להכינם במצב דחוף כזה, אבל החלות כבר היו מוכנים מיום האתמול, ולקחו חתיכה קטנה מן החלה וטבלוה בחלב, והקריבו אותה לפיה, וראה זה פלא, כאשר אך טעמה החולה מחתיכת החלה מיד ניכר שינוי לטובה, ותוך שעה קלה כבר עמדה על רגליה כאחד האדם, ובאותו יום כבר הדליקה בעצמה את הנרות של שבת כהבטחת זקינה, ולאחר מכן עוד האריכה ימים עד המלחמה. ע"כ המעשה.
ויש להסמיך לכך את הפסוק (בפרשתנו כא, ט): 'רק שבת"ו יתן', היינו מאכלי השבת, 'ורפא ירפא'.
