לתפילה צריך פה נקי מדיבור אסור

עצה וסגולה יומית: 

לתפילה צריך פה נקי מדיבור אסור

אָמְנָם חָקַרְתִּי וְרָאִיתִי כִּי הַסּוֹד דָּבָר קָדוֹשׁ וְרוּחָנִי עַד מְאֹד, וְהוּא תָּלוּי בַּמַּחֲשָׁבָה, וְהַמַּחֲשָׁבָה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה זַכָּה וּבָרָה. וְהַפֶּה הַמּוֹצִיא דִּבְרֵי תּוֹרָה וְדִבְרֵי תְּפִלָּה וּבְרָכוֹת שֶׁל מִצְוֹת, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַפֶּה נָקִי מִדִּבְרֵי שְׁקָרִים וּדְבָרִים בְּטֵלִים, דְּלֹא שַׁיָּךְ פֶּה מָאוּס וּמְטֻנָּף לְשָׁרֵת לִפְנֵי ה' וְלִהְיוֹת תִּקּוּן לְעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים עַל יָדוֹ. וּכְ¬מוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה סו כ) 'כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית ה'', דְּבָעִינַן מִנְחָה טְהוֹרָה בִּכְלִי טָהוֹר, וּבִפְרָט בַּתְּפִלָּה דִּתְלוּיָה בַּלֵּב, דְּעַל יָדָהּ עוֹלִים הָעוֹלָמוֹת. וְאִם הָיָה הַפֶּה דּוֹבֵר שְׁקָרִים וְאָוֶן וּמִרְמָה, אֵיךְ יַעֲלוּ עַל פִּיו הָעוֹלָמוֹת, עַל זֶה נֶאֱמַר (בבא קמא צד.) 'אֵין זֶה מְבָרֵךְ אֶלָּא מְנָאֵץ'. עַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁתְּקֻבַּל תְּפִלָּתוֹ, שֶׁיִּשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שְׁמִירָה מְעֻלָּה, דְּאָז תְּקֻבַּל תְּפִלָּתוֹ.

(אלף בינה, אות מ"ם ח)

ווארט יומי:

השומעים לעצת יצר הרע נקראים בניו

אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה. וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן וְגוֹ' (בראשית לו כ-כא).

וְזֶהוּ רֶמֶז הַפְּסוּקִים. אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר, הֵם בְּנֵי אָדָם הָרוֹדְפִים אַחַר עֲצַת יֵצֶר הָרָע וְנִקְרָאִים בָּנָיו, וְשֵׂעִיר הוּא יֵצֶר הָרָע, לְפִי שֶׁעֵשָׂו נִקְרָא 'אִישׁ שָׂעִר' (לעיל כז יא), וְהוּא מִצַּד יֵצֶר הָרָע. אִי נַמִי, שֵׂעִיר מִלְּשׁוֹן 'לַשְּׂעִירִם' (ויקרא יז ז) שֶׁהֵם הַשֵּׁדִים, לְפִי שֶׁיֵּצֶר הָרָע מַבְהִיל בְּנֵי אָדָם כְּמוֹ הַשֵּׁדִים שֶׁמַּבְהִילִים בְּנֵי אָדָם. וּבָא לִרְמֹז כָּאן אֵלֶּה סִבּוֹת בְּנֵי אָדָם עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּנֵי יֵצֶר הָרָע, וְיֵצֶר הָרָע הוּא הַמֵּבִיא חֲרוֹן אַף לָעוֹלָם, וְזֶהוּ הַחֹרִי, מִלְּשׁוֹן חֳרִי אַף. וְאֵלֶּה בְּנֵי יֵצֶר הָרָע נִקְרָאִים יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁמִּתְעַסְּקִים וְטוֹרְחִים כִּי אִם לִישִׁיבַת זֶה הָעוֹלָם לְהַשִּׂיג תַּאֲוָתָם בָּהּ, לְפִיכָךְ נִקְרָאִים יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:

בתחילה נהנים מהעולם הזה ובסוף מענים בני אדם

וּבָא לְפָרֵשׁ בְּמַה נַעֲשׂוּ אֵלֶּה בְּנֵי אָדָם בָּנָיו שֶׁל יֵצֶר הָרָע. רִאשׁוֹן הוּא לוֹטָן, אוֹתִיּוֹת 'נוֹטֵל', זֶה הַתְחָלַת בְּנֵי אָדָם בְּפִתּוּי יֵצֶר הָרָע, בַּתְּחִלָּה נוֹטְלִים הַבְלֵי הָעוֹלָם וּמִתְעַסְּקִים בָּהֶם. וְכֵיוָן שֶׁמִּתְעַסְּקִים בָּהֶם, אַחֲרֵי זֶה עוֹשִׂים אוֹתָם מַלְבּוּשׁ וְלוֹבְשִׁים אוֹתָם, וְזֶהוּ וְשׁוֹבָל, אוֹתִיּוֹת 'וּלְבוּשׁ', מִתְלַבֵּשׁ בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם. אַחַר כָּךְ עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה אַחֶרֶת חֲמוּרָה, וְלֹא דַּי לוֹ שֶׁעוֹשֶׂה מַלְבּוּשׁ בְּמַעֲשֵׂה יֵצֶר הָרָע, אֶלָּא גַּם הַגּוּף מִצְטַבֵּעַ בְּמַעֲשֵׂה יֵצֶר הָרָע, וְזֶהוּ וְצִבְעוֹן, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּצְבָּע גַּם גּוּפוֹ. וְלֹא דַּי לוֹ, אֶלָּא אַחַר זֶה מוֹצִיא פְּעֻלּוֹתָיו הָרָעִים לַחוּץ וּמַרְאֶה אוֹתָם בְּפֹעַל, וְזֶהוּ וַעֲנָה, דְּהַיְנוּ דְּבָרִים הַמְעַנִּים בְּנֵי אָדָם וּמַעֲשִׂים הַמְעַנִּים בְּנֵי אָדָם, בְּלָשׁוֹן הָרָע וְרַמָּאוּת וְאָוֶן וְעָוֶל וְאוֹנָאָה.

(פיתוחי חותם פרשת וישלח)