סודות התורה ערוכים בספרים עוד לפני האדם

עצה וסגולה יומית: 

סודות התורה ערוכים בספרים עוד לפני האדם

לְפִיכָךְ בָּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְהַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לָהֶם, אַל תִּשְׁמְעוּ לְדִבְרֵי יֵצֶר הָרָע, כִּי מַה שֶּׁאוֹמֵר לָכֶם בַּזְּמַן הַזֶּה אֵין נָבִיא וְלֹא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, דְּבָרָיו מֵהֶבֶל יִמְעָטוּ, כִּי גַּם בַּזְּמַן הַזֶּה הַכֹּל עָרוּךְ וּמוּכָן כְּשֻׁלְחָן הֶעָרוּךְ לִפְנֵי הָאָדָם, דְּכָל דִּבְרֵי קַבָּלָה נִכְתְּבוּ וְנֶחְתְּמוּ בִּסְפָרִים. וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר 'לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ'.

(גנזי המלך, ליקוטי שושנים, מאמר כי המצוה)

ווארט יומי:

יבוא לבית הכנסת מעוטף בציצית ומעוטר בתפלין

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ וְגוֹ' (במדבר א נב). הִנֵּה זֶה הַפָּסוּק סָמוּךְ לַפְּסוּקִים שֶׁכָּתַבְנוּ, וְאֶפְשָׁר שֶׁגַּם זֶה בָּא לִרְמֹז עַל סִיּוּם הָעִנְיָן שֶׁכָּתַבְנוּ עַל בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְהִנֵּה [צָרִיךְ] שֶׁיִּזָּהֵר בַּעֲנִיַּת אָמֵן, וְיִזָּהֵר לִהְיוֹת מֵעֲשָׂרָה רִאשׁוֹנִים. וְגַם כֵּן צָרִיךְ לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת מְעֻטָּף בְּצִיצִית וּמְעֻטָּר בִּתְפִלִּין, דְּאִם אֵינוֹ מְעֻטָּף וּמְעֻטָּר בָּהֶם, כָּל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה בָּטֵל וּמְבֻטָּל. וְגַם כְּשֶׁיִּתְעַטֵּף וְיִתְעַטֵּר בָּהֶם, צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג בְּעוֹדָם עָלָיו בִּקְדֻשָּׁה וְיִרְאָה. וְגַם כְּשֶׁיִּהְיוּ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם בַּשּׁוּק בֵּין בְּנֵי אָדָם, שֶׁיִּהְיֶה מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה וְלֹא יַעֲשֶׂה עַוְלָה, וְלֹא יְדַבֵּר כָּזָב וְלֹא מִרְמָה, שֶׁאִם יִהְיֶה דּוֹבֵר שְׁקָרִים אוֹ רַמַּאי וְכַיּוֹצֵא וּכְשֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת עוֹשֶׂה כָּל הַחֻמְרוֹת שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֵין זֶה אֶלָּא מְרַמֶּה אֱלֹהִים וְאָדָם, וּתְפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה, וְעָלָיו נֶאֱמַר (תהלים נ טז-יז) 'וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ, וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ', וְנֶאֱמַר גַּם כֵּן (ישעיה א יב) 'מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי':

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת, כְּבָר כָּתַבְנוּ (לעיל) דְּדִגְלוֹ רוֹמֵז עַל מְקוֹמוֹ שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, וּבָא לוֹמַר כָּאן, מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לְךָ שֶׁיִּהְיֶה קוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ וְכָל הַמִּדּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְאֹתֹת, דְּהַיְנוּ הַתְּפִלִּין וְהַצִּיצִית, בָּהֶם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וְעוֹד, בְּאֹתֹת הֵם הַסִּימָנִים שֶׁמְּסֻמָּנִים בָּהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִכָּרִים בָּהֶם שֶׁהֵם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲמִתִּיִּים, וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר הַנָּבִיא (צפניה ג יג) 'שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא תַּרְמִית בְּפִיהֶם', לְפִיכָךְ אָמַר בְּאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, דְּהַיְנוּ הַסִּימָנִים שֶׁהִנִּיחוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, כְּשֶׁיִּהְיוּ בּוֹ הַסִּימָנִים הַלָּלוּ תְּפִלָּתוֹ מְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה, אֲבָל אִם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת חָסִיד וּבַשּׁוּק רָשָׁע, לָרִיק יָגַע, וּתְפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה:

(פיתוחי חותם פרשת במדבר)