אכילת מאכלים שהיו בכיס בעת השינה

בגמרא: אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה (גיטין יג, א).

בספר אזהרת שבת כתב שמה שאמרו (פסחים קיב, יו"ד סי' קטז) שלא ליתן אוכלין ומשקין תחת המטה, היינו רק תחת המטה, אולם אם ישן תחת ספסל וכיוצ"ב, אין לחשוש בזה, היות שבדין זה לא נאמר טעם, ואין לך בו אלא חידושו ואין להוסיף על מה שנאמר בפירוש.

ראיה לכך הביא מהמבואר בסוגיין, אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה, ומסיק בגמ' דזה מהני תלת מילי דשוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא, וכתבו הר"ן והרא"ש בשם הרמב"ן דמטעם זה אם עשה הנותן שליח לומר לנפקד בפני המקבל שיתנם לו אינו מועיל דכיון דעשו כהלכתא בלא טעמא אין לך בו אלא חידושו והבו דלא לוסיף עליה.

[ובספר שמירת הנפש (עמוד קכז) במה שהעיר הגאון ר' פנחס עפשטיין על הראייה מסוגיין].

והנה בדרכי תשובה (יו"ד סי' קטז ס"ק לז) כתב בשם המזמור לדוד שדבר ברור שאין בכלל 'אוכלים תחת המיטה' מה שנוהגין להניח התבשיל בין כר לכסת כדי לשמור חומו וכדומה דלא מקרי תחת המטה אלא בקרקע שתחתיה ממש. ומוכח מדבריו שנקט שאין לך בו אלא חידושו, והיינו מה שנאמר בעיקר הדין, 'תחת המטה'.

ועיי"ש שהביא (שם ס"ק לח) מספר שערי רחמים בשם הבנין עולם שהגר"א אסר בדיעבד סוכר שהיה מונח בתיבה שישן עליה אדם.

ובשו"ת שלמת חיים (ח"ב סי' ז) דן אם מאכל מונח בכיס בגדו של אדם ישן על המיטה אם יש לחשוש בזה, וכתב שאין בזה קפידא בזה, כיון שאין לרוח רעה רשעה להכנס אלא דווקא תחת המטה, עיי"ש.

ובשו"ת אז נדברו (ח"ז סי' עב) נשאל אם יש לחשוש באוכלים שהיו תחת עגלה של תינוק, והשיב שדוקא תחת מטה אמרו ואנו מחמירין אפי' במטה המיוחדת לשינת עראי, אבל מ"מ מיטה אמרו ולא עגלה, ועל כן אין להחמיר בזה. וכיוצא בזה מבואר בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' קיז).