אם מותר לרופא כהן לרפא גוסס
גמ': תנו רבנן, להחלו עד שעה שימות, רבי אומר במותם יטמא עד שימות. מאי בינייהו אמר רבי יוחנן משמעות דורשין איכא בינייהו. ריש לקיש אמר גוסס איכא בינייהו. למאן דאמר מלהחלו אפילו גוסס למ"ד במותם, עד שימות אין, גוסס לא. (נזיר מג, א).
בסוגיין דנו אם מותר לכהן להכנס לבית שיש בו גוסס. להלכה פסק המחבר (שולחן ערוך יו"ד סי' שע ס"ב) לאסור, וברמ"א כתב שיש מתירים וטוב להחמיר.
הב"ח והש"ך פסקו כדעת המחבר שמעיקר הדין אסור לכהן להכנס לבית זה, ובערוך השולחן (שם ס"ב) כתב שכן פסקו רוב הפוסקים. וסיים וכתב: ובזמנינו נזהרים הכהנים מזה, ויוצאים מבית הגוסס, ויישר כחם שמקדשים את הכהונה.
והנה בבית יעקב (סי' קל, הו"ד בפ"ת שם) כתב שיש לאסור לכהן שהוא רופא מומחה להכנס לבית הגוסס כדי לנסות לרפאותו.
אך בפתחי תשובה (שם) כתב לדחות דבריו, והעלה שלכל הדיעות מותר הרופא הכהן להכנס לביתו של גוסס לעשות לו איזה רפואה. וכמבואר בחתם סופר (סי' שלח) שאין בזה כל חשש שהרי זה ספק פקוח נפש, ועל כן כל שיש צורך ברופא יכנס הכהן ויעסוק ברפואת החולה. וכן פסקו הלימודי ה' (לימוד קיב) והערוך השולחן (שם).
כיוצא בזה כתב השדי חמד (אסיפת דינים, מערכת אבילות אות קיא) שהיות והוא מחלוקת הפוסקים אם הכהן מוזהר על הגוסס, אם כן פשיטא שבמקום צורך יש לסמוך על דברי הרועים ראשונים כמלאכים, שכתבו להיתר.
בחתם סופר כתב, שאף אם החליטו הרופאים שהחולה מת, אם אירע שהרגישו בו שום נדנוד ורפרוף, ימהר הכהן ויחוש ויכנוס, משום ספק ספיקא דפקוח נפש.
אמנם אם יש רופא אחר שאינו כהן שבידו לטפל בחולה הגוסס, דעת החתם סופר שיש להחמיר ולאסור לרופא לטפל בו, מפני שפיקוח נפש אינו דוחה לגמרי את האיסור, אלא רק מתיר לעבור עליו, ולכן אם יש אפשרות שהכהן לא יטמא, אסור לו להיטמאות. אולם הפתחי תשובה (שם) כתב להתיר לכהן להיטמא ולרפאות את הגוסס אף אם יש רופאים אחרים שבידם לרפאותו, והקשה על החת"ס ממה שאמרו בירושלמי (נדרים פ"ד ה"ב) שאם אדם נדר שלא יהנה מחברו, מותר לחברו לרפאותו אף אם יש רופא אחר, מפני שאין אדם זוכה להתרפאות מכל אחד. אם כן הוא הדין לעניין כהן שכיון שיתכן שהחולה יזכה להתרפאות רק מהרופא הכהן, לכן מותר לכהן להטמאות לו.
ליישב קושיא זו כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קסד) שהיות ואם אין שום הבדל בטיב הרופא וטיב הרפואה אין מתירים איסור מחמת הסברא שאין אדם זוכה להתרפאות מכל אדם, לכן אין מתירים לרופא כהן לעבור על איסור טומאה ולרפאות את הגוסס, כשיש רופא אחר שיכול לעשותו. משא"כ לעניין נדרים שכשמתירים למודר הנאה ליהנות מהרופא, אין אנו מתירים לו בכך לעבור על 'איסור' אלא אנו אומרים שכיון שאין אדם מתרפא מכל אחד על כן אין זה 'הנאה בעלמא', אלא 'הנאת מצוה' שמרפאהו, ולכן אנו מתירים לו ליהנות ממנו.
וסיים שם, לענין נתינת אוקסיגען שהוא מלאכת הצלה ואינו חכמה, מותר לכהן לעשות זאת, אולם אם יש אחר שבידו לעשות זאת, יעשה זאת השני כיון שזה מלאכה ואינו חכמה ולא שייך לומר בזה 'לאו מכל אדם זוכה להתרפאות' אולם ודאי שאם הרופא הכהן הוא בקי קצת יותר והוא אומן יד במלאכת הצלה יותר משאר חביריו פשיטא ופשיטא שיכול ליכנס להחולה מסוכן ומצוה נמי איכא.
ועיין במשנת אברהם (פרייס ח"ב סי' ט) וביסודי ישורון (ח"ב עמוד סט) מה שכתבו בעניין זה.
