אם ספר תורה נקרא 'ספר'

בגמ': ספר אין לי אלא ספר (גיטין כא, ב).

בשו"ת נו"ב (מהדו"ת חו"מ סי' מג) נשאל אם ספר תורה נקרא בשם ספר ונכלל בכלל מתנה שכתוב בה שנותן לו כל הספרים שיש לו, והשיב שלא ידע מקום ספק בזה דאדרבה כל הספרים שלנו שנדפסו על הנייר אינם נקראים ספר כי אם בלשון מושאל מספר תורה, כי עיקר ספר בלשוננו העברי הוא על דבר הנכתב על הקלף וכמ"ש בסוגיין, 'ספר אין לי אלא ספר' וכתב רש"י שספר משמע קלף, ולכן ס"ת שנכתב על הקלף הוא הנקרא ספר באמת ושאר ספרים שלנו הנדפסים על הנייר אינם נקראים ספר באמת רק שם מושאל מס"ת. 

וכתב מ"ש מעלתו שבלשון בני אדם אין ס"ת בכלל ספרים, לא ידעתי מי הגיד לו נביאות זה. עיי"ש.

אולם בשו"ת חתם סופר (חו"מ סי' קמג) כתב לחלוק על הנו"ב, וכתב שמה שכתב שספר הוא עור [קלף], דבריו תמוהים מפני שספר הוא ספירת דברים, וכל חומר גלם שנכתב עליו ספירת דברים נקרא החומר על שם צורתו 'ספר', רק כתבי הקדש היכן שכתב בספר או הספר רומז על הספר הידוע בהלכה למשה מסיני, לכתוב על עור בהמה טהורה דוקא, וכל בספר או הספר כוונתו על ההלכה למשה מסיני, וע"כ לגבי כריתות שלא כתיב בספר אלא ספר סתם כשר אפילו על עלה של זית, וחתימת עדים על שטרות ואפילו על גיטין שאנו לומדים זאת מהפסוק וכתוב בספר וחתום, אע"ג שכתיב בספר ולכאורה היה צריך להיות על קלף דוקא, מ"מ כיון ששטר אינו דבר מצוה אי"ז נסמך על ההלכה למשה מסיני להיות דוקא חותמים על עור בהמה טהורה אע"ג שכתיב בספר, וכשר כל גולם וחומר המקבל צורת ספירת דברים. ומסיים, והדברים מבוררים לכל מבין ודברי הגאון נו"ב בכאן אינם מכריעים.