אם צריך כהן לתת שכר כדי לא להיטמאות למת מצוה

במשנה: כהן גדול ונזיר אין מיטמאין לקרוביהן אבל מיטמאין למת מצוה וכו' (נזיר מז, א).

כתב הרמ"א (שו"ע יו"ד סי' שעד ס"ג), בענין כהן שמצא מת מצוה בדרך ואין שם אנשים שיקברוהו, יש אומרים שאם אינו מוצא שיקברוהו, רק בשכר, אינו חייב לשכור משלו, אלא מטמא אם ירצה.

אך בדברי חמודות (אות ח על הרא"ש הל' טומאה סי' ב), כתב שמדברי התוס' (נזיר מג: ד"ה והאי) מוכח שצריך לשכור אחרים. אמנם במשמרת שלום (אות מ ס"ק צג, אות ק ס"ק כז) כתב שאין להוכיח כן מדברי התוס', כיון ששם מדובר בבן על אביו, ומכיון שאף אם אביו עני והבן לא ירש ממנו כלום ג"כ קיי"ל שמוטל על הבן להוציא ממון כדי לקבור את אביו, כמבואר בב"ש (אבה"ע סי' קיח סק"כ), וכ"ש כשהוא גם יורשו ויכול לקוברו מהממון שירש, לכן גם כשחסר אבר מהאב [כמו שמדובר שם בגמ'] אשר מדין קרוב אסור לו להיטמאות, מ"מ חייב להוציא ממון ולשכור אחרים שיתעסקו בקבורתו, ולא חשיב כלל מת מצוה הואיל והבן חייב בכך, משא"כ בסתם אדם שמצא מת מצוה כיון שאין ממונו משועבד לקבורתו ורק משום כבוד הבריות יש עליו מצוה לטפל בקבורתו, לכן אף אם כהן הוא אינו חייב להוציא ממון משלו ולשכור אחרים, אלא הוא עצמו רשאי להטמא לו כדין מת מצוה.

ובשדי חמד (דברי חכמים סי' ל"ט) כתב, שהטעם שאין צריך הכהן לתת שכר כדי לא להיטמאות, הוא שמכיון שהתורה התירה ליטמא למת מצוה אין זה עובר על ל"ת אלא מקיים מצות ה' ברה, וכיון שטומאתו עסק מצוה היא אף שיכול למצוא שיקברוהו בשכר לא חייבתו תורה ליתן שכר על זה, ויכול הוא בעצמו לקוברו ומקיים בזה המצוה.

ולענין אם מוצא עכו"ם שיקברוהו בשכר, כתב הד"ט (יור"ד סי' לט אות ו) בשם התשובה מאהבה, שלא רק שמותר אלא שמצוה היא, כי מי שמע כזאת לקבור מת מצוה ע"י עכו"ם, והביא מכמה גדולים שהסכימו עמו. אך הד"ט עצמו כתב ואני בעניי הייתי חושש כזה להתיר למעשה.

אכן בשו"ת מהר"ץ חיות (סי' כו) כתב בסוף דבריו שמותר לכהן ליטמא לו ולא לשכור העכו"ם.

דין נוסף כתב המנחת שלמה (ח"א סי' ז) שאף שאין צריך לתת שכר כדי לא להיטמאות, מ"מ כהן שמצא מת מצוה ויכול להעיר ישראל משנתו כדי שיתעסק בקבורתו, ודאי שחייב לעשות כן ולא יטמא את עצמו, משום שגם באופן זה הרי זה נחשב שהוא קורא ואחרים עונים, ואם כן לא חשיב כלל מת מצוה.