אם קריאה בטעמים חשובה שירה
כתב הרמב"ם (ביכורים פ"ג הי"ב), המביא את הבכורים, כשהגיע להר הבית נוטל הסל על כתיפו בעצמו, ונכנס עד שמגיע לעזרה, וקורא בעוד הסל על כתיפו 'הגדתי היום לה' אלהיך' וגו', ומוריד הסל מעל כתיפו ואוחזו בשפתיו, והכהן מניח ידו תחתיו ומניף, וקורא 'ארמי אובד אבי וירד מצרימה' וגו' עד שגומר כל הפרשה, ומניחו בצד המזבח בקרן דרומית מערבית בדרומה של קרן וישתחוה ויצא. ובסוגיין הובאה מחלוקת תנאים אם הקריאה הנזכרת מעכבת בקיום המצוה, ואם ההנחה הנזכרת בקרן דרומית מערבית מעכבת, ומבואר בגמרא שהסוברים שההנחה מעכבת הוא משום ששנה הכתוב להזכירה ב' פעמים, ללמד שהיא מעכבת.
והקשו התוס' (ד"ה הנחה) לדעת הסובר שהקריאה מעכבת, שהרי לא שנה אותו הכתוב ב' פעמים. והביא הריטב"א (ד"ה כשהוא) לתרץ בשם התוספות, שגם בקריאה שנה הכתוב במה שנאמר 'וענית ואמרת' שהוא כפל לשון, שלשון 'וענית' הוא לשון קריאה בלשון הקדש בכל מקום. והביא שבמדרש אמרו 'וענית', בנגון, כמו 'ותען להם מרים' (שמות טו כא), ונמצא ששנה עליו הכתוב לעכב במה שאמר ב' פעמים, 'וענית' 'ואמרת'.
וכתב בדרך אמונה (בכורים פ"ג צה"ל ס"ק פד), שנראה שאין כוונת המדרש שהביא הריטב"א שצריך לשיר את הקריאה בניגון חדש, אלא הכוונה היא לקרות את הפרשה בטעמי המקרא. וכתב עוד בדרך חכמה (כלי המקדש פ"ג ה"ז באור ההלכה ד"ה חמש), שמה שמבואר בשו"ע (או"ח סי' נא ס"ט) שמזמור לתודה (בתפילת שחרית) יש לאומרה בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה, וכן מה שאנו קוראים שירת הים בבית הכנסת שהוא נקרא בנעימה ונגינה, אין הכוונה בו אלא לקרותם בטעמים (ראה כף החיים סי' מח סק"א, סי' מט סק"ט) ובקול צלול וברור, ושישתמע לפי הענין, אבל לא שמענו שצריך לשיר בניגונים. וכל עשרת השירות שנאמרו בתורה לא מצאנו אלא שנאמרו בטעמים, ולא שמענו שישירו בהם ניגונים.
אמנם מנהג הרבה קהילות שכשקוראים בקריאת התורה שירת הים, בפרשת השבוע ובשביעי של פסח, קוראים אותה בניגון מיוחד. ובמנהגי פרנקפורט (שביעי של פסח ס"ז) כתב שהקורא מאריך בנגינת 'ומשמאלם' עד 'שירו לד' כי גאה גאה', ובניגון השלמה 'סוס ורוכבו רמה בים'.
