אתרוג מורכב, וברכת שהחיינו על נקטרינה
בגמ': אי לקדשים בהדיא כתיב בהו שור או כשב פרט לכלאים (בבא קמא עח, א).
בפוסקים האריכו רבות על אתרוג מורכב אם הוא כשר לצאת בו ידי חובה. בשו"ת מהר"ם אלשיך (סי' קי) דן בזה, וכתב שזה ברור ופשוט שאם הורכב ענף של לימון באילן אתרוגים, שאין יוצאים ידי חובה באתרוג הגדל באותו ענף, מכיון שאותו ענף שהורכב אינו מוציא אלא לימונים.
אלא שאף אם הורכב ענף של אתרוג בעץ לימונים שמוציא הענף ההוא דוגמת אתרוג, מ"מ בטל ענף האתרוג לגבי הלימון, מפני שהאתרוג הוא ילדה שהוא ענף חדש, והלימון הוא הזקינה שהוא העץ שהיה שם מקודם, ונמצא כאילו כולו לימון והתורה אמרה אתרוג, וזה אין כאן.
עוד כתב שיש לפוסלו מחמת שזה כאתרוג החסר, שאם נגרע חלק הלימון, חסר משלימותו של האתרוג.
בלבוש (או"ח סי' תרמט) כתב טעם לפסול אתרוג מורכב מהתורה. היות ונעבדה בו עברה, שהרי אסור להרכיב אילנות מין בשאינו מינו, ואפילו אם הורכב על ידי נכרי אסור, שהרי אף בני נח אסורים בהרכבה, וכיון שנעבדה בו עבירה אע"ג שמותר באכילה הוא מאוס לגבוה ולקיים בו מצוות, כמו בהמת כלאים שאע"ג שמותרת באכילה אסורה לקרבן מטעם שנעבדה בה עבירה ומאוסה לגבוה.
אולם הט"ז (שם סק"ג) הקשה על דבריו ממה שאמרו בסוגיין גבי קדשים או כבש פרט לכלאים. ולדברי הלבוש שכלאים אסורים מחמת העבירה שנעשה בה, מדוע צריכים פסוק לקדשים למעט כלאים, והלא יש לאוסרה מחמת שנעבדה בה עבירה והוא מצוה הבאה בעבירה, ומכאן למד הט"ז שלא שייך כאן מצוה הבאה בעבירה.
אמנם כתב לאסור מטעם אחר שבסוגיין מבואר שאם מרבים כלאים שוב אין צורך לרבות נדמה מפני שזה פשוט לאסור, משמע שכלאים יש לאסור יותר מנדמה, ובאתרוג הדין הוא שאם הוא נדמה אסור, כמבואר בסוכה (לו.) דומה לכושי פסול, פירש"י גדל כאן ונדמה לכושי נדמה הוא ופסול, וא"כ כ"ש כלאים שפסול באתרוג.
