בעל שאמר לא אתן לך גט
בגמ': עובד כוכבים נמי דלאו בר היתירא הוא (גיטין לב, א).
נחלקו הראשונים אם בעל יכול לבטל גט או לא, דעת הרמב"ם שאפשר לבטל גט, וכתב (גירושין פ"ו הכ"א) שאם היה הגט ביד הבעל ובטלו כגון שאמר גט זה בטל הוא אינו מגרש בו לעולם והרי הוא כחרש הנשבר ואם גירש בו אינה מגורשת. אכן במגיד משנה (שם) הביא את דעת הרמב"ן והרשב"א שחולקים וסוברים שאפי' ביטל הגט ממש אין זה ביכולתו ואם רצה לחזור ולגרש בו חוזר ומגרש בו. וכן דעת התוס', וסיים המגיד משנה שמ"מ לכו"ע יש לחוש בדבר.
ובשו"ע (אבהע"ז סי' קמא סס"ו) נפסק שאם ביטל הגט לא יגרש בו, ואם גירש בו הרי היא ספק מגורשת, וכתב הבית שמואל (ס"ק ק"ג) שהשו"ע מסתפק אם מועיל ביטול לגט או לא, ולכן כתב שהיא ספק מגורשת.
בפוסקים דנו אם אמר לא אתן את הגט, אם גם זה בכלל ביטול הגט, ואין להשתמש בגט זה, כמו שנפסק בשו"ע שאנו חוששים שהוא פסול או שלשון זה אינו לשון שבמשמעו ביטול הגט.
בספר משחא דרבוותא (ח"א סי' קמא סס"ו דקמ"א ע"ב) הביא תשובה בשם אבי המחבר שנשאל שאלה זו ופסק שאמירה זו נחשבת כביטול.
אך בשו"ת הריב"ש (סי' קכז ד"ה ועתה) הביא מעשה באחד שבא לגרש, ולאחר כתיבת הגט וחתימתו קודם נתינה ראה את דודו שהיה בוכה ואמר לו המגרש מה צורך לבכות אני נותן הגט בכח, והיינו שאמר שאינו רוצה לתת את הגט וכופים אותו על כך. וכתב הריב"ש, שנראה ברור שאפילו לדעת הרמב"ם שסובר שיכול לבטל את הגט לאחר כתיבתו, זהו כשאומר בפירוש שהוא מבטל גופו של גט, ואומר יהא כחרס או יהיה בטל, אבל כשלא אמר לשון ביטול הגט עצמו, אלא אמר על הנתינה שהוא נותנו בכח, אפילו אם היה אומר בפירוש שאונסים אותו על נתינת הגט אין זה ביטול על הגט עצמו שלא יוכל לחזור ולגרש בו, אלא מסירת מודעה היא על הנתינה וגופו של הגט אינו בטל, שכשם שאם הגט ביד השליח ואמר הבעל יהא בטל, אנו תולים לומר שלא ביטל הגט עצמו אלא רק שליחות השליח וחוזר ומגרש בו, כמו כן בשאינו ביד שליח אין הגט בטל אלא א"כ ביטלו בפירוש בלשון שיהא מבואר שכוונתו על הגט עצמו, אבל כל שאפשר לתלות שלא ביטל גוף הגט תולים בזה ויכול לחזור ולגרש בו.
וכן מסיק למעשה בשואל ומשיב (קמא ח"ב סי' קנה), שנשאל במעשה באיש שבא לגרש ואחר כתיבת וחתימת הגט כדת, כשבאו לדבר עמו על נתינת הגט, אמר שלא יתן גט, ושוב פייסוהו ונתן הגט, והאריך הרב השואל אם נחשב כביטול הגט, וכתב השואל ומשיב שאין כאן בית מיחוש כלל, שאף שלדעת הרמב"ם יכול לבטל את הגט, אין לך בו אלא חידושו, דהיינו כשאומר בפירוש גט זה יהא בטל, וכמו שכתב הרמב"ם, אבל לא כשאמר לא אתן הגט, משום שמנין לנו שרצה לבטל גוף הגט באופן זה, והלא לא אמר אלא שאינו רוצה לתת הגט. וכן כתב במשכנות יעקב (מהר"י מקרלין שו"ת אבהע"ז סי' לא).
והנה מהר"ח פלאג'י בס' גנזי חיים (מערכת גט סי' פז) כתב, שבא מעשה לידו שאחר שהגיע הסופר לתיבות אגרת שבוקין וגט פיטורין, התרגז הבעל ואמר, איני נותן הגט, ונמצא שביטל הגט בדברים אלו, והרי כתבו הטור ושו"ע (אבהע"ז סדר הגט סי' קנד סכ"ג) שטוב שיהיה הבעל אצל הסופר והעדים עד שיכתב הגט ויחתם וינתן כדי שלא ימסור מודעא, וכ' הרמ"א, גם שלא ידבר מעניני הגט עד אחר הנתינה פן ידבר דברים המביאים לידי ביטול הגט, וכ"כ האחרונים, ולכן חזרנו לכתוב גט מחדש עם ביטול מודעות וכו'. ע"כ.
אולם השדי חמד (מערכת גט סי' א אות כא) העיר על דברי הגנזי חיים, מדברי הרוב דגן (דף עא ע"ב אות תלא) שהעתיק דברי הישמח לב (פראנג'י, ח"ב סי' כט) שהאריך לחלוק על דבריו, והעיר מתשו' מהר"ם מינץ (סי' יז) שסובר ג"כ שאמירת לא אתן גט חשיב כביטול הגט. וכ"כ שם (סי' ל), ולמעשה העיר ממה שמצא במזכרת הגיטין של הרה"ג מהר"י דאנון וז"ל, גירש המומר כלב לאשתו אסתר בת יוסף, ולפני הנתינה קפץ ונשבע שלא יתן לה הגט, והפצירו בו עד בוש, ונתנו לה, והיה עיגון גדול בדבר, והסכמנו להתיר עפי"ד האחרונים שאם לא התירו למי שנשבע שלא לגרש יש להקל בדיעבד.
וכן הביא השדי חמד דברי השואל ומשיב (מהדו"ק ח"ב סי' קנה) שנשאל במעשה באיש שבא לגרש ואחר כתיבת וחתימת הגט כדת, כשבאו לדבר עמו על נתינת הגט, אמר שלא יתן גט, ושוב פייסוהו ונתן הגט, והאריך הרב השואל אם חשוב כאילו ביטל הגט, והביא מחלוקת הראשונים אם מועיל ביטול לגט, וכתב ע"ז השו"מ, וכשאני לעצמי נלע"ד שאין כאן בית מיחוש כלל, שאף שלדעת הרמב"ם יכול לבטל הגט, אין לך בו אלא חידושו, דהיינו כשאומר בפירוש גט זה יהא בטל, וכמ"ש הרמב"ם, אבל לא כשאמר לא אתן הגט, מפני שבאופן זה מי אומר לנו שרצה לבטל גוף הגט, והלא לא אמר אלא שאינו רוצה לתת הגט. ועיין בשו"ת מהרי"ם (סי' לח) מה שכתב בנידון זה.
