דין 'בריה' שנחסרה לאחר בישול

בגמ': בעי רבא נמלה שחסרה מהו שיעורא גמירין לה והא חסר או בריה גמירי לה (נזיר נא, ב).

בשו"ע (או"ח סי' רי ס"א) כתב המחבר: האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים, והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים, מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין, ולאחריו אינו מברך כלל, ויש מסתפקים לומר שעל דבר שהוא כברייתו, כגון גרגיר של ענב או של רימון, שמברכין לאחריו אע"פ שאין בו כזית, לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית. וברמ"א הוסיף וכתב: ולא מקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא, אבל אם לקח הגרעין ממנו, לא מקרי בריה.

במגן אברהם (סק"ד) כתב, שהבית יוסף (יו"ד סי' קא) הביא בשם מהרר"י שאם נפל ממנו קצת ע"י בישול כמו שרגילות הוא להתפרפר מקרי בריה.

באפיקי מגינים (או"ח שם ס"ג) כתב להוכיח כדברי המג"א, ממה שכתב המפרש בסוגיין (ד"ה בעי רבא), בביאור ספק הגמ' על נמלה שחסרה אם פטורים על אכילתה כיון שאינה שלמה, או שמא כיון שהיא 'בריה' שהרי היא ראויה לחיות אף שהיא חסרה, הרי היא בכלל בריה מדין רובו ככולו, ויהיה חייב על אכילתה. הרי שאף דבר שחסר קצת נקרא בכלל בריה.

אולם במשנה ברורה (ס"ק ח) כתב להלכה שאם נפל מהמאכל קצת ע"י בישול, נתבטל ממנו שם בריה, ועיין בשער הציון (ס"ק כג) שביאר שדעת המג"א הוא רק להרא"ש, אבל הרמ"א חולק ע"ז, ולכן להלכה יש להקל שאי"ז בריה.

נידון זה תלוי גם בנידון הפוסקים אם אומרים רובו ככולו ב'חסר', עיין בחת"ס (או"ח סי' קמ), בדובב מישרים (ח"ג סי' ד אות ג) ובלקח טוב (כלל יב אות ג) מה שהאריכו בזה עפ"י דברי המפרש בסוגיין. ועיין בדעת תורה למהרש"ם (יו"ד סי' לו ס"ק סח).

[בעניין בריה שחסרה אם נחשבת בריה, עיין ברמב"ן (חולין צט:) שהוא בעיא דלא איפשטא וכיון שבריה דרבנן הולכים לקולא, ולכן בריה חסרה מתבטלת, ואינה כשאר בריה שאינה מתבטלת, וכ"כ הרשב"א (תוה"ב ב"ד ש"א), אבל בראבי"ה (סי' אלף וקה) פסק לחומרא, ועיין בש"ך (יו"ד סי' פו סק"י, סי' ק סק"ב), בחקרי לב (יו"ד סי' ס) ובשו"ת חיי הלוי (ח"ד סי' מט)].