האם חולה רשאי לילך לרופא המחלל שבת כשאין בו סכנה
בגמ': היינו נסכא דרבי אבא דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה אתא לקמיה דרבי אמי הוה יתיב ר' אבא קמיה אייתי חד סהדא דמיחטף חטפא מיניה אמר ליה אין חטפי ודידי חטפי וכו' (בבא בתרא לד, א).
בשו"ת יד יצחק (ח"ג סי' צה) כתב, שחולה שאין בו סכנה המבקש להיבדק על ידי רופא מחלל שבת, אף שדרך הרופא לכתוב לו איזה רפואה הוא צריך רשאי הוא לילך אליו, וראה שם שצירף כמה טעמים להיתר זה
וכך כתב בברכת משה (קונט' התשובות סי' כא) שמן הדין אין איסור בדבר אבל המחמיר תבא עליו ברכה. ובשו"ת בנין דוד (סי' מב) כתב, גם כן שמן הדין הדבר מותר, אמנם ראוי שיאמר לרופא שאין רצונו שיכתוב עבורו בשבת.
כתב בספר יסודי ישורון (ח"ד דף רנח) שאם ברי לו שהרופא יעשה את הבדיקות על ידי שיחלל שבת מדאורייתא, אינו רשאי לילך להיבדק אצלו.
אבל במנחת שלמה (ח"א סי' ז אות ד) נטה לומר, שגם כשודאי יעבור הרופא על איסור תורה אינו צריך לחוש על חילול שבת שיעשה על ידי הרופא אם לא ציווהו לכך במפורש, והראיה, שהרי אדם יכול לתבוע את חבירו על חוב שיש לו עליו, על אף שברי לו שהנתבע יחרפהו ויגדפהו על כך, וכמו כן, מצינו במסכת שבועות (מה.) בחנווני על פנקסו, שכאשר תובע את החנווני על שכר הפועלים, נשבע החנווני שנתן להם שכרם, והפועלים נשבעים שלא קיבלו, ואף על פי שהאחד מהם וודאי שקרן גמור, מכל מקום משביעים את שניהם, הרי שכאשר נוהג כדין ותובע את שלו, רשאי לגרום לכך שאחרים ישבעו על שקר כיון שלא הכריחם לעבור איסור אלא הם מרצונם החופשי עברו עליו, ולפיכך כיון שהוא נוהג כשורה במה שהולך לרופא, שהרי הרופא חייב לבודקו מן הדין, והחולה כדין עושה לדרוש מהרופא רפואתו, אין לו לחשוש מכך שהרופא יחלל שבת בדבר שאינו נצרך, כיון שאינו עושה כן מחמת ציוויו או מחמת ההכרח.
והביא שגדול אחד דחה את הראיה מדין זה של חנווני על פנקסו, על פי מה שכתב בדברי חיים (חו"מ סי' ח) לבאר ענין זה, שקודם השבועה אנו מעמידים את המושבע בחזקת כשרות ושלא ישבע על שקר, ולפיכך רשאים לחייבו בשבועה ואין בזה משום לפני עור, ולפי דבריו אין ראיה מדין זה לנידון של הרופא המוחזק לחלל שבת. אמנם דברי הדברי חיים אינם מבארים את כל האופנים שהרי רשאי אדם להשביע את חבירו אף שהוא יודע בו שהוא גזלן וחשוד על שבועת שקר, וראיה לדבר מדין נסכא דרבי אבא המבואר בסוגיין, אשר בעל הנסכא וגם העד יודעים בבירור שגזלן הוא, ומכל מקום משביעים הם אותו אם אומר לא חטפתי להכחיש את העד, ואין אומרים לתובע שלדבריו שרשע הוא ועומד להשבע לשקר אסור להשביעו משום לפני עור, הרי שאין אנו חוששים למה שזה יעבור איסור מחמתו, ואף אם בעל הנסכא מכירו מזמן לעבריין אשר הרבה פעמים נשבע לשקר. נמצא שחזרה הראיה למקומה לדין חולה בשבת כשאין בו סכנה, שרשאי לילך לרופא המומחה יותר אף אם יחלל שבת עבורו שלא כדין.
וכתב שם שאפילו יש לפניו גם רופא השומר מצוות מותר לו לילך לרופא המחלל שבת אם הוא מומחה יותר, אפילו שיחלל מחמתו את השבת. ובספר שמירת שבת כהלכתה (פ"מ ס"ח) הרחיב עוד בענין זה בהלכה ולמעשה.
