האם מותר לכהן ללכת ברה"ר כשיתכן שיש שם קברים

בגמ': הוה ליה ספק טומאה ברשות הרבים וכל ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור (נזיר נז, א).

בסוגיין מבואר שהיות וספק טמא ברשות הרבים טהור, לכן אין הנזיר מביא קרבן כשישנו ספק אם נטמא ברשות הרבים, כלומר בחצר שהיו בו ג' אנשים.

ובמנחת חינוך (מצוה רסג אות יג, ד"ה והנה) כתב, שוכן בספק ספיקא ברה"י אפשר דאפילו לכתחילה מותר לטמאות כי לענין הלאו שלו הוי ככל שאר איסורין שבתורה וס"ס שריא, וכו'. וכן להיפך בספק טומאה ברשות הרבים דטהור לגמרי כי הוא גזה"כ לקצת שיטות דגמרינן ג"כ מסוטה אי נימא כיון דהוא טהור גמור מותר לטמאות עצמו לכתחילה בספק מת ברה"ר כמו כל ספיקא דרבנן לקולא, או נימא אף שהוא טהור מ"מ לענין הלאו הרי הוא כשאר איסורין וספיקא דאורייתא לחומרא, וכו' עיי"ש.

ובשו"ת הר צבי (יו"ד סי' רפג) כתב ומה דמספקא ליה להמנ"ח לכאורה פשוט ליה להצל"ח (ברכות יט: ד"ה ורוב ארונות) שלענין הלאו בכהן שלא יטמא הוי כשאר ספק איסורי תורה שספקן לחומרא ולא אמרינן בזה ספק טומאה ברה"ר, אולם ההר צבי ביאר שאין להוכיח מהט"ז לנידון המנ"ח, עיי"ש.

ובעיקר ספיקו של המנ"ח כתב להביא ראיה מהא שכתבו התוס' (כתובות כח:) שהטעם שטומאת בית הפרס אינה אלא מדרבנן הוא משום שזה ספק טומאה ברה"ר, והרי טומאת בית הפרס גם לענין אזהרת כהן אינה אלא מדרבנן, כמבואר בעירובין (מז:) שמותר לכהן להיטמא בבית הפרס בשביל לילך ללמוד תורה ולישא אשה וכו' משום שאינו אלא מדרבנן, ולפי טעמם של התוס' אינו אלא מדרבנן משום שספק טומאה ברה"ר טהור, הרי שגם לענין אזהרת כהן אנו אומרים ספק טומאה ברה"ר מותר. ובקונטרס נשמת חיים (סי' נ) הביא בשם הגאון רבי יצחק רבינוביץ זצ"ל שחילק בענין זה בין הלאו של נגיעה שספיקו ברה"ר מותר ובין הלאו של ביאה לאהל המת שאסור גם בספר רה"ר, ולפי"ז אין ראיה מבית הפרס שהוא איסור נגיעה לנידון דידן שנכנס לבית ויש כאן איסור ביאה.

וע"ע בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' יד) ובשו"ת הרב"ז (ח"א סי' קיג אות ט).