הדפסת ספרים קודם שנתמלאו לו מ' שנים

בגמ': ועד כמה עד ארבעין שנין וכו' (סוטה כב, ב).

בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ג סי' שעה) הביא כרוז שנתפרסם בקהלת פראג בחתימת בעל הנודע ביהודה ובית דינו.

'בהיות שנתרבו ספרים חדשים בש"ס ופוסקים הנוגעים להלכה ולמעשה, והספרים מתפשטים בעולם, וגורמים מכשול, כי כמה מו"צ אשר בעיירות אין להם חיך לטעום ולהבחין בעצם הדבר, וסוברים שכל מה שנתפשט ראוי הוא לסמוך עליו לדינא, לכן ראינו לגדור גדר ולעמוד בפרץ ולתקן תיקון בקהלתינו, שכל צורבא מרבנן קודם שמלאו לו מ' שנה לא ירים ידו להדפיס חידושיו בש"ס ופוסקים בחייו, ורק כאשר ימלאו לו ארבעים לבינה אז הרשות נתונה לו לפרסם חידושיו בדפוס אם בר הכי הוא'.

ובספר פנים במשפט (לבנו של בעל הפתח הדביר, חו"מ סי' י סק"ט) כתב מי שהוא פחות מבן מ' וחיבר ספר מחידושי דינים יש לגדולי הדור להמנע מליתן לו הסכמה להדפיסם כאשר ראיתי לגאון מהר"ר מרדכי בן מוהר"ר צבי הירש זלה"ה אב"ד דק"ק ליסא בהקדמתו לספר עמודי עולם של דרשן ק"ק אשר חיבר הרב מוהר"ר שמואל בן מוהר"ר עזריאל ז"ל שכתב בלשון ההסכמה בזה הלשון 'ושאר חיבורים הביא לפני הנוגע לדינא ולא רציתי לעיין בהם כי אמרתי אף שהוא אב בחכמה רך בשנים הוא עדין לא הגיע לכלל מ', ואין זה ממדותי להסכים על חיבורים לפסק הלכה, אם לא נשמעו מפי זקן היושב על כסא ההוראה לפסוק הלכה כבתראי וכו'.

מיהו, סיים הפנים במשפט, חזינן לגאוני רבני ספרד ז"ל, שלא חשו לכך ולא נמנעו לתת הסכמה לספר פסקים שחיבר חכם שהוא פחות ממ' שנה, ונראה טעמם שהמרביץ תורה לא יסמוך לגמרי על הספר של אותו פוסק אם לא ישא ויתן בענין בכל ספרי הפוסקים, והמוסכם לדעתו מפי ספרים ומי סופרים יורה ידין.