הידור מצוה לאלו ההולכים בפאות ארוכות
בגמ': ורבנן האי ראשו מאי דרשי ביה מיבעי להו למידחי לאו דהקפה דתניא לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם (נזיר מא, א).
ברמב"ם (עבודת כוכבים פי"ב ה"ו) כתב, מותר ללקט הפאות במספריים, לא נאסר אלא השחתה בתער.
ובתשובות הרמב"ם (ח"ב סי' רמה) כתב 'כך עושים אנחנו תמיד, נגלח פאתי הראש במספרים לפי שלא נאסר אלא השחתה של תער, ולא צוונו לגדל הצדעים כמו שחושב ההמון, אלא הנזיר הוא אשר צווה לגדל השער, ולכן אם גילח ביטל מצות עשה ועבר על מצות לא תעשה, ואין הדבר בפאות כך אלא הוא מצות לא תעשה לבד, ולפיכך אינו חייב לגדלן אלא אסורה עליו ההשחתה לבד'.
מבואר מדברי הרמב"ם שאין ציווי בגידול פיאות אלא רק אסור לגלחם בתער.
בשולחן ערוך (יו"ד סי' קפא ס"ג) הביא דעה זו, אך הביא שיש אוסרים לגלח הפאות אף במספרים כעין תער, ויש לחוש לדבריהם.
ההבדל בין מספרים כעין תער, למספרים שלא כעין תער, הוא שבתער היינו גילוח עד עיקרו, ומספרים כעין תער הוא גילוח בשיעור שאינו יכול לכוף ראשה לעיקרה.
והנה בפירוש שערי האידרא על האדרא רבה (פרשת נשא דף קלב) הוכיח מדברי המקובלים שאין צריך לגדל את הפאות אלא רק לא לגלחם בתער.
אמנם בטעמי המצות (פרשת קדושים) כתב שהאר"י הק' היה מניח לפאות לגדול, ולא חתכם עד שגדלו ונכנסו במקום שער הזקן ממש, שאז היה חותכם עד שיעור אותו מקום, וביאר שמשם ואילך אין השערות בכלל פאת הראש.
דעה נוספת, שיש לגדל את הפיאות עד סוף האוזן, כמבואר בדרכי תשובה (יו"ד סי' קפא ס"ק טו) שהביא דעות ששיעור אורך הפיאות הוא עד סוף האוזן, ובתפארת ישראל (מכות פ"ג מ"ה אות לג) הוכיח שכן דעת השולחן ערוך.
בס' עיוני הלכות (עמוד תנד) הביא שצדיקי בית רוז'ין הקפידו שלא לגדל פיאות הראש באורך יותר מן האוזן, ומשם והלאה גזזו במספריים, ובעל הדברי יחזקאל משינווא הקפיד שלא לגדל יותר מסוף הסנטר שיבולת הזקן, וכן מובא בשמו בדרכי תשובה (שם ס"ק טז).
ובשו"ת תורה לשמה (סי' שפט) כתב, שאמנם מן הדין צריך להחמיר להשאיר שיעור כדי לכוף ראשן לעיקרן, מיהו ודאי אם יהיו יותר ארוכים הרי זה ראוי יותר, כדי שיהיו ניכרים יותר, וזהו נוי שלנו שאנחנו מתנאים במצות השי"ת אשר קדשנו במצותיו, והפאות הם עדות לישראל, וסימן טוב להם. ובשו"ת באר משה (ח"ה סי' קלח) כתב שיש הידור מצוה בפיאות ארוכות.
יש שסברו שראוי לא לקצץ את הפיאות כלל, כמבואר בקונטרס נתיב מצותיך בסידור תפלה ישרה (בארדיטשוב, פי"ח אות לט) שכתב שהמהר"ש מבעלזא החמיר מאד בפיאות הראש שלא לקצץ כלל. וכן הביא בספר גופי הלכות (עמוד תנד) שכן מנהג צדיקי פולין.
ועיין עוד בספר הררים התלוים בשערה (ע' סט) שהביא מהגדה של פסח מבית הלוי בשם הרב מבריסק שכתב מקור להמנהג לאלו ההולכים בפאות ארוכות מדכתב המחבר בשו"ע שבכל רוחב מקום הצדעים 'לא תגע בו יד' וכיון שאין ליגע בהם כלל ממילא נעשין ארוכות. וע"ע בבית לחם יהודה (יו"ד סי' קפא).
ובספר דרכי שלום כתב (הקדמת הספר, אהלי שם אות א) שהרה"ר ר' מאיר מפרימשלאן זי"ע ציווה על המהרש"ם בעודו ילד צעיר לימים שלא יחתוך ואל יקצוץ מפאות ראשו כל ימיו כי הוא סגולה לאריכות ימים, ובירכו שיאריך ימים. ועיין עוד בשו"ת צמח צדק (יו"ד סי' צג אות י). ובמה שהאריך בעניין זה בשו"ת באר משה (ח"א סי' סא אות ה).
