הנחת עפר מא"י על מת בחו"ל

בגמ': 'מי יגלה עפר מבין עינך' (סוטה כז, ב).

כתב הרמ"א (יו"ד סי' שסג ס"א) יש נוהגין לתת מעפר א"י בקבר, ויש למנהג זה על מה שיסמוכו.

בטעם המנהג כתב החיד"א (שו"ת יוסף אומץ סי' ס) שהוא על פי הכתוב (דברים לב, מג) 'וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ' שעפר א"י יועיל לכפרה, ומנהג ישראל תורה היא.

והנה כתב בספר אור החמה בשם מהרח"ו שצריך הבן לשים עפר בעיני אביו בעת קבורתו, וכנראה מדברי הזוהר הק' (ויחי דף רכ).

ובמדרש תלפיות (ענף א"י) כתב, עוד שמעתי אם ישימו על עיני המת ועל טבורו ועל מילתו מעפר של א"י נחשב כאילו הוא קבור ממש בא"י, ומקורו בהגהת מיימוני (מלכים פ"ה הי"א).

כיוצא בזה כתב גם במעבר יבק (שפת אמת פכ"ז), ובכרם שלמה (סי' שסג) כתב שבשעה שמניחים את העפר על המת, יש לומר 'וכפר אדמתו עמו, ונאמר 'כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו'.

ובילקוט מעם לועז (בראשית סוף פרק מז) כתב בשם הדרכי משה (יו"ד סי' שסה) שטוב ליקח קצת מעפר א"י ולשימו בעיני המת או בקברו אם בחוץ לארץ.

בספר ילקוט אברהם (ויוסף אברהם אות כו, דף קפג.) הביא ממה שאמרו בסוגיין 'מי יגלה עפר מבין עינך' סמך למנהג הנחת עפר א"י, במת בחו"ל, ואף שקבורתו של ריב"ז היה בא"י. וכ"כ ב'הון עשיר'.

ועיין בשדי חמד (אסיפ"ד מערכת אבילות אות קסז) שדן בעניין פתיחת קבר כדי לשים על המת מעפר א"י שהכין עבור עצמו, ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' מז) בנידון נכרי שמבקש מישראל לקנות ממנו מעפר א"י כדי שיניחו עליו לאחר מותו, וע"ע בסגולות ישראל (מערכת א אות עג).