הסתמכות על טביעת אצבעות

ובישוב קושיית הנודע ביהודה על דעת רש"י, למה אין סומכים על עצם מציאות השומא שבה אין שינוי, נאמרו שני אופנים באחרונים, ונפקא מינה בהם לענין הסתמכות על טביעת אצבעות.
בפני יהושע (שו"ת ח"א אהע"ז סי' ח ד"ה תשובה כתב, שכיון שהסימן עשוי להשתנות אחר מיתה, חוששים שמא אדם זה אינו אותו אדם שראינו בו שומא כזו בחייו, אלא אדם אחר הוא שהיתה לו שומא במראה אחר ורק אחר המיתה השתנתה צורתה להיראות כך. [ואין סומכים על שומא לסימן אלא כשנמצאת מכוונת לשומא שהכרנו באדם חי, ומאחר ששומא עשויה להשתנות נמצא שלעולם אין אנו רואים אותה כמכוונת לשומא שראינו באדם החי, ולכן אין סומכים עליה]. וביאר בדבר יהושע (שו"ת ח"ג אהע"ז סי' ד אות ב ד"ה איברא מודינא, שאף על פי שהשומא דומה לזה שנאבד, ואין שומא כזו שכיחה בין החיים אפילו אחד מאלף, מכל מקום אפשר שבין המתים מצויים שומות כמו זו שהיתה לאדם זה שנאבד, הואיל ושומות החיים משתנות לאחר מיתה.
אך בהפלאה (כתובות פה: פירש באופן אחר, שכיון ששומא עשויה להשתנות לאחר מיתה, אם כן אם לא נשתנית השומא מקרה הוא שקרה לה, וכיון שאנו באים לתלות במקרה הרי יכולים גם לתלות במקרה ולומר שקרה מקרה והיתה שומא כזו באדם אחר באותו מקום, ולכן אין סומכים עליה.
וכתב בדבר יהושע שיש חילוק להלכה בין שני התירוצים, לענין הנידון אם יש לסמוך על טביעת אצבעות [פינגער פרינסט] כסימן מובהק להתיר אשה, כיון שעל פי דברי חכמי אוה"ע לא ימצא אפילו אחד מני אלף שיהיו שני בני אדם וטביעת אצבעותיהם שוות. והביא שבאוצר הפוסקים (סי' יז סכ"ד לוח הסימנים אות סב כתבו מחכמי זמנינו שיש רגלים לדבר לשער שאין בני אדם דומים זה לזה במבנה העור ושרטוטי האצבעות, ויכולים לסמוך על חכמי הרופאים בזה. וכתב לפקפק בדבר על פי המבואר בזוהר (ח"ב יתרו רזא דרזין ע. שלפי מעשי בני האדם מתחלפים בהם רושמי השרטוטים מזמן לזמן, ואם כן הרי זה סימן העשוי להשתנות שאין לסמוך עליו.
וכתב שהדבר תלוי בביאורי הפני יהושע וההפלאה. לדברי הפני יהושע אין החשש אלא במקום שיכול הסימן להשתנות לאחר מיתה, שאז אין סומכים שאותו אדם שמת ויש בו סימן זה הוא האדם שראינו בו סימן זה בחיים, אבל רישומי האצבעות שאינם משתנים אחר מיתה אלא מחיים, אם ראינו שהם באותו אופן שהיו באדם החי שהכרנו, יכולים לסמוך עליהם והרי זה סימן. אבל לדעת ההפלאה שכל דבר העשוי להשתנות אין סומכים עליו כשלא השתנה, אם כן גם סימנים אלו אין לסמוך עליהם, אף על פי שאינם משתנים לאחר מיתה, שכיון שמחיים עשויים הם להשתנות, אם לא השתנו מקרה הוא שאירע להם, וחוששים שכשם שקרה מקרה זה שלא השתנו כך אירע מקרה והיו שרטוטי אצבעות אלו גם באדם אחר. [ומסיק שכל דבריו נאמרו בדרך ההערה ולא להורות הלכה למעשה. ודעת בעל הקובץ תשובות (הובא בקובץ בית הלל יח עמוד מח שאפשר לסמוך על טביעת אצבעות להתרת עגונה רק בצירוף אומדנות והוכחות אחרות].