הפסד על ידי גילוי פתרון חידה
בגמ': והא את הוא דאמרת רבי מאיר הוא דדאין דינא דגרמי וכו' (בבא קמא ק, א).
בסוגיין דנו על תשלומי גרמי, ובשו"ע (חו"מ סי' שפו ס"א) נפסק שקיימא לן כרבי מאיר שדנין דינא דגרמי, לפיכך הדוחף מטבע של חבירו עד שירד לים חייב, אף על פי שלא הגביהו ולא גנב את המטבע. וכן הפוחת מטבע של חבירו וקלקל צורתו, חייב, אף ע"פ שלא חסרו.
בפוסקים דנו לפי זה, במעשה שהיה בראובן שהגיד לשמעון חידה אחת, ועשה תנאי עמו שאם כל היום ההוא כולו לא יוכל לפתור אותה אז יתחייב שמעון ליתן לראובן זהוב אחד, וכדי שלא יהיה בזה דין אסמכתא הוציא שמעון מתחילה הזהוב ההוא מכיסו ונתנו ביד שליש על תנאי זה שאם עד הערב לא יפתור החידה שיגיד ראובן יתן השליש את הזהוב לראובן, ואם יפתור אז יחזיר לו הזהוב, ועל מנת כן אמר ראובן את החידה לשמעון, ועשו ועד ביניהם שקודם הערב יבואו שניהם לבית השליש, ואם שמעון יפתור החידה אז יחזיר השליש את הזהוב לשמעון, ואם לא יתן הזהוב לראובן, וכל אחד הלך לדרכו.
והנה שמעון כאשר ראה עצמו שלא יוכל לפתור החידה הלך בצינעה אצל חכם אחד פקח הרבה, והגיד לו הענין ובקש ממנו שהוא יפתור לו החידה כדי שילך ויאמר הפתרון בבית השליש ולא יפסיד הזהוב, וכן עשה החכם והגיד לו הפתרון, והלך שמעון ואמר הפתרון ולקח הזהוב שלו, ועתה בא השואל ושאל אם פשע החכם בזה שהגיד הפתרון לשמעון וגרם שיפסיד ראובן הזהוב שלא כדין, כי ראובן והשליש חשבו ששמעון פתר החידה מעצמו.
בשו"ת רב פעלים (ח"ד חו"מ סי' ה) דן בזה, וכתב להוכיח מעשה שהביא המדרש רבה (איכה רבתי) באחד שנכנס לבית הספר, והיה שואל להם דבר חכמה והיו משיבין אותו, ואמרו בא ונעשה בינינו שכל מי ששואל דבר חכמה ומנצח את חבירו שאינו יודע להשיב שיקחו לו את בגדיו, אמר להן הן אבל אתם תאמרו ראשונה מה שאשאל מכם שאתם בני העיר ואני איש נכרי, א"ל לא כן אלא אתה איש זקן ולך נאה להשיב ראשון, ואז אמרו לו חידה אחת ולא היה יכול להשיב להם, ועמדו ולקחו את בגדיו.
הלך אצל רבי יוחנן רבן וא"ל כ"כ רעה יש ביניכם, שכאשר יבא איש אורח אליכם אתם באים ולוקחים את בגדיו, א"ל ר"י שמא דבר שאלה אמרו לך ולא יכולת להשיבם, א"ל כן, ואז הגיד לו ר"י פתרון החידה ומיד הלך זה לבית הספר והשיב להם הפתרון והחזירו לו בגדיו, והרגישו שרבי יוחנן רבן אמר לו הפתרון, וקראו עליו המקרא הזה (שופטים יד יח) 'לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי'.
ממעשה זה כתב הבן איש חי להוכיח, שלא חטא החכם בזה, שהרי גם כאן באותה מעשה כבר לקחו הבגדים וזכו בהם מחמת שלא ידע זה הפתרון, ואיך ר"י הגיד לו הפתרון כדי שילך ויאמר הפתרון מדעתו וישיבו לו הבגדים, שמכיון שזה לא אמר הפתרון מדעתו אז הם זוכים בבגדים מן הדין, אלא ודאי שכל אופן כזה לא איכפת לי מי אמר הפתרון, וה"ה בנ"ד, ועיי"ש עוד מה שפלפל בזה.
