הקפדת פועל שלא לבטל ממלאכת בעה"ב

בגמ': וגבי נדרים מי לא עסקינן דליכא אלא האי חרצן דאי לא אכיל ליה חליש וכו' (נזיר סב, ב).

בתוספתא (ב"מ פ"ח) אמרו שאסור לפועל לסגף ולהרעיב עצמו וכן אסור לו לעשות מלאכתו בלילה ולהשכיר עצמו ביום, וכן לקמץ מערך מזונותיו הדרושים לו. ובסוגיין מבואר שאסור לפועל לנדור או לקבל נזירות, וכל זה משום שמחלישים כחו ומבטל ממלאכת בעה"ב.

ברמב"ם (שכירות פי"ג ה"ז) פסק 'כדרך שמוזהר בעה"ב שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה"ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה, וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן, לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד'. וכן העתיק השו"ע (חו"מ סי' שלז ס"כ).

בערוך השולחן (שם סכ"ה) כתב שכל זה בפועל אך מי שעושה מלאכה בקבלנות אין חשש בכל זה כיון שאינו שכיר יום.