חיוב במצוות בליל הבר המצווה
בגמ': הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד יש להם קנס כיון שאין ביאתן ביאה (כתובות כט, א).
הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד יש להם קנס כיון שאין ביאתן ביאה, וכן פסק הרמב"ם (נערה בתולה פ"א ה"י) וראה באליבא דהלכתא דעת הפרישה שכיון שהם בנות שלש שנים ורגע אחד אין להם קנס.
ובהג' הלבוש (ד"ה ג' שנים) ציין לשו"ת ב"ח (ישנות, סי' קמה) שדן בדבר נער שנולד בר"ח טבת ואירע בר מצוה שלו בשבת שהוא יום ראשון דר"ח טבת אם מותר להתפלל ערבית לפני העמוד בליל שבת.
וכתב, נראה בעיני דאע"פ שאנו נוהגים שלתפילה אינו מצטרף כי אם גדול ממש כמו שהאריך השו"ע (או"ח סי' נה ס"ט), והיינו כשהוא בן י"ג שנה ויום אחד, מ"מ אין כוונת השו"ע יום אחד ממש אלא ר"ל דבעינן י"ג שנה שלימות ומיד שהחשיך נחשב גדול ומצטרף, דאין לומר שצריך יום אחד כדי שיהא לו י"ג שנה מעת לעת עד שעה שנולד, מפני שלא צריך יום אחד אלא כדי שיהיה לנו י"ג שלימות ולאפוקי חסרון שעות הלכך מיד במקצת לילה נתמלא שנותיו והוה גדול, ועיי"ש בראייתו לזה.
והביא שם שהמהרי"ל (הל' תפילה אות ח) כתב, נער שנעשה בן י"ג שנה בשבת אסור להיות ש"ץ בליל אותו שבת, אע"פ שאנו מוסיפין מחול על הקודש בע"ש, היינו משום המעלה דקדושת היום מוסיפין, אבל לא שייך להוסיף על ימי הנער ומאחר שאנו מתפללים בלילה בערב שבת מבעוד יום לא יהא הוא ש"ץ. והובא בדרכי משה (או"ח סי' נג). ומבואר מדבריו שדווקא כשהתפילה מבעוד יום אבל כשמתפללין בלילה יכול הוא להתפלל, והיינו מפני שבמקצת יום אחד סגי.
והנה, רוב הפוסקים כתבו שיום אחד שאמרו נוסף לי"ג שנה - הוא בתחילת יום הראשון של שנת הארבע עשרה, שאז כבר נעשה גדול, ואין צריך להמתין למעת לעת של שעות דהיינו עד השעה שנולד בה, ואם נולד, למשל, באמצע יום ראש השנה נעשה גדול בתחילת ליל ראש השנה של שנת י"ד, שמקצת היום שנולד בו נחשב ליום שלם, ולא אמרו בן י"ג שנה ויום אחד, אלא מפני שי"ג השנים צריכות להיות שלימות, שאין אומרים בהן יום אחד בשנה או שלושים יום בשנה חשובים שנה. (תוס' נדה מד: ד"ה שלשים, מל"מ אישות פ"ב הכ"א, סמ"ע חו"מ סי' לה סק"ב, ב"ח או"ח סי' נג ובשו"ת ב"ח הישנות סי' קמה, ט"ז שם סק"ו, מג"א שם ס"ק יג, משנ"ב שם ס"ק לג, סי' נה ס"ק מב).
אך יש חולקים וסוברים שאינו נעשה גדול עד שיעברו עליו י"ג שנים מעת לעת ממש, היינו לשעות, ועד שתגיע אותה השעה של יום שנולד בו בשנת הארבע עשרה אינו גדול. (מל"מ שם בדעת כמה ראשונים, ש"ך חו"מ סי' לה סק"א בדעת תי' אחד בתוס' שם).
ועיין במועדים וזמנים (ח"ד סי' רפח בהערה) שיש שנהגו להחמיר ביום הבר מצוה לאחר שנעשה גדול מעת לעת לקרוא שוב קריאת שמע, ולקיים את שאר המצוות הנוהגות כגון שופר, לולב, ספירת העומר וכיו"ב. מאחר והביא הש"ך לדינא תי' בתוס' שאינו נעשה גדול ובר חיובא עד יעברו עליו ג' שנים מעת לעת, א"כ לשיטה זו מה שקיים המצוה בתחילת הלילה או היום אינו אלא מדרבנן ומשום חינוך. אך מדאורייתא עדיין לא קיים את המצוה. וע"ע בשו"ת מנחת יצחק (ח"י סי' יז), וכן בפניני הלכה (לעיל יא:)
דעה נוספת הובאה בפוסקים שאין קטן נעשה גדול עד שיעבור יום שלם לאחר הי"ג שנה, וכן בנידונינו בסוגיא לגבי בתולים שאינם חוזרים עד שיעבור יום שלם לאחר הג' שנים, ולגבי בר מצווה אם למשל נולד ביום א' של ר"ה אינו נעשה גדול עד תחילת ליל יום שני של ר"ה (עיין בדברי חמודות נדה פ"ה סי' ב אות ה שהסתפק בזה).
