טבח שמכר טריפות ורוצה להמשיך למכור על ידי השגחת משגיח

בגמרא מובא מעשה בטבח שהיה רגיל למכור חלב האסור באכילה בחזקת שהוא שומן המותר באכילה, וקנס אותו רבא שלא יוכל למכור אפילו אגוזים. ומבואר בגמרא שרבא פוסק להלכה כדעת רבי שמעון שסובר שהעושה איסור אין קונסים אותו אלא באותו דבר שבו עשה איסור ולא בדברים אחרים, ושלא כדעת רבי יהודה שסובר שקונסים אותו שלא למכור אפילו מים ומלח, ומה שקנס אותו רבא שלא למכור אפילו אגוזים, הוא כיון שעל ידי האגוזים היה רגיל למשוך את לבם של בני הטבחים האחרים שיביאו לו חלב מאבותיהם, והיה מוכר אותו בחזקת שומן, ונמצא שהאגוזים הם מהדברים שעשה איסור על ידם. ועל פי זה פסק בשו"ע (יו"ד סי' קיט ס"ד שהחשוד לדבר אחד אינו חשוד לדברים אחרים, אבל כל מה שצריך לאותו דבר, חשוד גם עליו. כגון מי שהיה חשוד למכור חלב במקום שומן, והיה מרגיל הנערים לבוא לקנות ממנו באגוזים שהיה נותן להם, קונסים אותו שלא ימכור אפילו אגוזים.
בשואל ומשיב (קמא ח"ב סי' קע נשאל בדבר קצב אחד שהיה מוכר בשר והתברר שהיה מוכר בשר טריפה בחזקת בשר כשר, ונסע לעיר לינסק וגם שם מכר בשר טריפה בחזקת כשר, וכשנודע הדבר העבירו אותו מאומנותו והכריזו עליו כדין וגם נתנו לו תיקון תשובה על חטאו, אך הוא לא הגיע לתשובה הראויה לחטא זה. ואחר זמן לא נמצאו קצבים אחרים שימכרו בשר ורצו להחזיר את הקצב לעבודתו על ידי שיעמידו אצלו אדם נאמן ומשגיח שעל פיו ימכור את הבשר, ולקצב לא תהיה שום זכות בבשר הכשר, אלא הוא יתן המעות לקנות בהמות, והבשר הטריפה יהיה שלו שיוכל למכרו לגויים. וכמה אנשים יראי ה' רננו ואמרו שאין להחזירו כלל וכלל. וגם דעת הרב השואל היתה שלא להחזירו, ואחת מראיותיו היא מסוגייתנו, שרבא העביר את הקצב ממעמדו ולא מצא לו שום תקנה שבה יוכל להמשיך ולמכור בשר, ומוכח שקונסים את החוטא שלא יוכל לעסוק כלל וכלל במכירת בשר.
וכתב השואל ומשיב שנראה שאם האדם הנאמן יעמוד שם ביום ובלילה בכל הזמן שהחנות פתוחה, והמפתח יהיה רק תחת ידו וחתום בחותמו, והוא ישמור היטב שלא יהיה ערבוב של בשר כשר ובשר טריפה, וגם הבשר הכשר יהיה חתום בחותמו, והוא מוחזק בכשרות, אם כן בודאי אין שום חשש בדבר. ואף על פי שצריך לקנוס אותו על שעבר איסור במכירת בשר טריפה, דיו במה שצריך לתת את שכרו של המשגיח ואין לך קנס גדול מזה, וגם בושתו מרובה שיכריזו עליו שלא לקנות בשר ממנו אלא רק מהנאמן.
ובביאור מה שקנס רבא בסוגייתנו את המוכר שלא ימכור כלל, נקט השואל ומשיב שהקנס היה מחשש שמא ימכור חלב בחזקת שומן גם מהיום והלאה, כיון שלא כל האנשים שמעו את ההכרזה שהכריזו עליו שלא לקנות ממנו. ומה שלא העמיד לו רבא נאמן ומשגיח שימכור את הבשר והשומן, אפשר לומר שרבא לא מצא טעם לטרוח כל כך בתקנתו, או שהקצב עצמו לא רצה למכור באופן זה. אבל מן הדין אין שום חשש כשמוכרים את הבשר על ידי נאמן ומשגיח.