טבילה אחרי יציאה מבית הקברות

בתורה לשמה (שו"ת סי' לה דן בדבר כהן שנטמא למת בשוגג או שנטמא לקרובים שמצוה להטמא להם, אם יש טעם להורות לו שיטבול במקוה אחר כך, או שמא כיון שעכשיו אין פרה אדומה להזות עליו ולטהרו טהרה גמורה אין הטבילה מעלה ולא מורדת כלל לענין טומאת מת, והרי היא כמי שאינה. וכן דן על קצת מתחסדים שדרכם לטבול אחר נגיעתם במת, אם יש בזה איזה טעם, או שמא טהרה של טבילה במקוה אין בה ממש לענין טומאת מת.
והביא ראיה מסוגייתנו לנידון זה, מהמעשה ברב נחמן ורב עמרם ורמי בר חמא שהיו באים בספינה, עלה רב עמרם להיפנות, באה אשה לפניהם ושאלה אם טמא מת יכול לטבול ולאכול תרומת חו"ל. אמר לו רב נחמן לרמי בר חמא, וכי הזאה יש לנו, אמר לו רמי בר חמא לא נחוש לכבודו של רב עמרם, בא רב עמרם ואמר להם כך אמר רב, טמא מת טובל ואוכל בתרומת חו"ל. ופירש רש"י (ד"ה וכי, ד"ה טובל שהנידון היה אם צריך הערב שמש כיון שאין הזאה, אבל בעיקרה של הטבילה לא נחלקו והכל מודים שהיא שייכת גם בזמן הזה אף על פי שאין הזאה, ואם כן גם מה שנפסק בגמרא להלכה שלא כרב, היינו לענין מה שאמר שאין צריך הערב שמש, אבל טבילה צריך. ונמצא שיש קצת תועלת בטבילה גם לענין טומאת מת, אע"ג שאינו נטהר לגמרי כי צריך עדיין הזאה, עם כל זה יש חשיבות ותועלת קצת בטבילה.
אך הביא בשם תוספות חיצוניות וכן הוא בתוס' לפנינו (ד"ה ולית, שפירשו בסוגייתנו שלדעת רב נחמן ולהלכה אין צריך טבילה כלל, ולפי זה אין ראיה מסוגייתנו שיש תועלת בטבילה לענין טומאת מת. אך כתב שיש לומר גם לפירוש התוספות שרק חיוב טבילה אין, אבל על צד היותר טוב נכון לטבול, כיון שכך סוברים רב ורב עמרם ורב ששת, ולכן אין להחליט ולומר שאין ממש בטבילה, שאין להרחיק הדיעות של גדולי האמוראים מצד לצד. ולכן בנידון השאלה ודאי טוב להורות לכהן שיטבול, וכן אותם המתחסדים לטבול אחר טומאת מת יפה עושים ומנהגם טוב.
ובפלא יועץ (ערך טהרה כתב שיזהר מאוד לטבול תיכף כשחוזר מבית הקברות כדי להעביר רוח הטומאה מעליו, וכן כתב החיד"א במעגל טוב השלם (עמוד 94 שאחר שחזר מקבר הרמ"ע והרמ"ז טבל במקוה. ועיי"ש שיש לטבול גם קודם שהולך. וכן נזכר מנהג זה ברב פעלים (ח"ד או"ח סי' כט שיש נוהגים לטבול קודם שהולכים לבית הקברות ואחרי שחוזרים משם. וכן נהג מהר"ח פלאג'י כמו שהעיד בספרו צדקה לחיים (מערכת דל"ת אות קז. [וראה מה שהביא בזה בנשמת ישראל (ח"ב עמוד תשמ, שבעל הדברי יואל ובעל המנחת אלעזר הלכו לטבול במקוה קודם שהלכו להשתטח על ציון המצויינת של הגה"ק בעל הישמח משה ביום היא"צ, והדברי יואל טבל גם אחר שיצא מבית החיים, והמנחת אלעזר לא טבל ואמר שקברי צדיקים אינם מטמאים].