טיסת כהן באיירפלאן (מטוס)
בגמ': מר סבר אהל זרוק שמיה אהל ומר סבר לא שמיה אהל (נזיר נה, א).
בשו"ת ארץ צבי [פרומר], (סי' צג) דן בכהנים הנוסעים למרחקים במטוס העשוי מעץ מצופה בברזל, האם ניתן להתיר דבר זה שכן מסלול נסיעתו אינו ברור ואינו קבוע, ומכיון שכן ראוי לחשוש שמא יעבור בדרך על גבי קברים, ואף שברוב המקומות אין טומאה, אמנם מכיון שכל קבר וקבר קבוע במקומו יש לאסור מדין כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, והרי זה ספק שקול בכל מקום אולי יש שם קבר, ולאחר שהאריך בנידון זה כתב 'ולענין הלכה יש להתיר בשעת הדחק גדול וכו', אם יסכים לזה רב גדול מובהק'.
ובשו"ת בצל החכמה (ח"ב סי' פב) דן להתיר לטוס, על אף החשש שמא יעבור באיזה מקום מעל קבר, ממה שכתב הפרישה (או"ח סי' רחצ אות ט), שכל קבוע כמחצה על מחצה אומרים רק כשהאיסור פורש ממקומו כמו בתשע חנויות, אבל כאן שהקברים שהם האיסור נשארים במקומם, לא אומרים את הכלל הזה ולכן נשאר הספק ופוסקים לקולא.
כיוצא בזה, בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' רט) האריך בנידון זה וכתב להתיר על ידי הדחק מצד ספק טומאה ברשות הרבים וספיקות נוספים, ובעיקר באוירון העשוי מעץ, שלדעת השבות יעקב אהל זרוק חוצץ מן התורה, אמנם כתב שאם יש בית הקברות סמוך לשדה התעופה באופן שאין להסתפק אם המטוס עובר מעל הקברות, פשוט לו לאיסור. וכן מבואר להדיא גם בחזון איש (יו"ד סי' ריא סק"ט) שכתב, 'באוירון יש בו משום אהל זרוק לאו שמיה אהל, וזימנין דמקבל טומאה וכמו שהסתפקנו לעיל, וכל שכן אם הוא כולו מתכת, ואסור לכהן לנסוע בו בשעה שעובר על בית הקברות'.
