טלטול ספר תורה לכבודו
בגמ': אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט (סנהדרין כב, א).
בסוגייתנו מבואר שלמלך היתה ספר תורה שהיה עושה אותה כמין קמיע ותולה אותה בזרועו והולך עמה לכל מקום. והנה בשו"ת נשאל דוד (או"ח סי' ג) נשאל בדבר המנהג שנשתרבב מקרוב מהמהדרין מן המהדרין שנוהגים לכתוב ס"ת כמין קמיע לעצמם, ורגילים להביא ס"ת זה מביתם לבית הכנסת מידי שבת בשבתו ויום טוב, כדי לקרות ולשמוע מפי הש"ץ מלה במלה מתוך הס"ת.
ויש מקום לבעל דין לחלוק ולומר שלא יפה הם עושים, שאין זה כבוד לתורה לטלטלה מאתר לאתר ומזויות לזויות, כי כבוד התורה הוא להיות במקומו מונח, וכמו שפסק בשו"ע (או"ח סי' קלה ס"ד) שאסור להוציא ספר תורה ממקום קביעותו ולקחתו למקום אחר, ולכן בני אדם החבושים בבית האסורים אין מביאים אצלם ס"ת אפילו בר"ה ויוה"כ. ולמה נעשה כהיתר לטלטל הס"ת מבית לבהכ"נ ומבהכ"נ לבית נגד דין זה.
ובתשובתו האריך תחילה להוכיח חומר איסור טלטול ספר תורה ממקומו, אך כתב שבנידון השאלה אין פקפוק לאסור כי מנהג של ישראל תורה היא, שלא אסרו אלא שלא להוליך ס"ת לחולה לצרכו וכיוצא בזה, אבל אם הוא עצמו מביא עמו ס"ת לצרכו או ששלוחו נושא ס"ת והוא הולך אחריה אין קפידא, כי זה כבודה, כמו שנאמר (דברים יג ה) 'אחרי ה אלקיכם תלכו', וכמו שמבואר בגמרא (יומא ע. סוטה מא.) שכל אחד היה מביא ס"ת מביתו כדי להראות חזותו לרבים, ופירש רש"י [בסוטה] שבשבת עצמו הביאו. ומוכח שהיו נושאים התורה והולכים אחריה, ובזה אין חשש איסור כלל [ועוד כתב סברא אחרת להתיר, שאם נושאים הס"ת עם ארון שלה ונרתיקה המיוחד לה אין כאן איסור כלל].
וכעין סברא זו שמותר לטלטל הספר תורה כשהוא לכבודה כתב המהריק"ש בספרו ערך לחם (או"ח סי' קלה סי"ד) על דברי השו"ע הנזכרים, שבשמחת תורה אין איסור לקחת ספר תורה ממקום הקביעות שלו כדי לקרות בו, כיון שלכבוד התורה הוא, ויש סמך למנהג מימות בית המקדש. וכוונתו להביא ראיה מהגמרא הנ"ל שלאחר שקרא הכהן הגדול בספר התורה, כל אחד מביא ספרו מביתו ומראהו לרבים בכדי להשתבח ביפיו. נמצינו למדים שלכבוד ספר תורה מותר להוציאו ממקומו הקבוע. וכך נקט גם המאורי אור (ח"ד באר שבע לה.).
