כבדים ששקעו אותם הקצבים בדם כדי שיתראו יפים

דנו הפוסקים בענין הכבדים שהקצבים משקעים אותם כמה שעות בדם על מנת שייראו יפים, אם יש בזה משום חשש שמא ישאר דם על הכבד ויבואו לאוכלו. וכתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' ל) שכיון שהדרך להדיח את הכבדים לפני הצלייה משום דם בעין שעליו, וכמבואר ברמ"א (יו"ד סי' עו ס"ב). ואף שבדיעבד מותר גם בלא הדחה, מכל מקום ודאי דרכו של כל אדם להדיחם לפני צלייה, שכן דרכו של כל אדם לעשות כדין הצריך לכתחילה. ואף אם הדרך להדיח הוא לטעם בעלמא ולא משום חשש איסור, הרי גם כן נחשב שדרכו להדיח. וכיון שדרכו של כל אדם להדיח, אין שום חשש בכך שמשקעים הכבדים בדם, שהרי גם על דם אחר שעליו אין צריך יותר מהדחה שצריך לעשות לכבד ממילא בגלל עצם הדם שבעין שעליו. ורק בשמנונית ודוחקא דסכינא צריך שפשוף. וזה ודאי שהדם שמשקיעין בו את הכבדים אין בו חשש של שמנונית איסור, כי הקצבים לוקחים רק מדם השחיטה. ואף אם נתערב שם מעט שמנונית ודאי הוא רק משהו שמתבטל בדם ולכן אין שום חשש בזה.
אולם ראה שם בתשובה (סי' לא) שלכאורה יש לפקפק בדין זה בזמן הזה ובאמריקה, משום שמצויות הרבה נשים שעושות שלא כדין ואינם מדיחות את הכבדים. אבל כתב כי אין טענה זו כלום לדינא, משום שידוע שבזמן הזה ובאמריקה מקפידים על נקיות עוד יותר ומדיחים כל דבר אוכל הנקנה קודם שמבשלים אותו, וכל שכן שמדיחים בשר וכבד שמטונפים בדם שנמצא עליהם, כי הדם מאוס ומשוקץ אצל כל אדם. והוכיח שם שכל דבר שדרכו להדיח אף בשביל נקיות בעלמא ולא משום חשש איסור, נקרא גם כן דרכו בהדחה, ולכן יש לסמוך על זה אף לכתחילה בזמנינו שמקפידים מאוד על נקיות.
עוד כתב שם שאין לחשוש שמכשילים את הקונים באיסור 'בל תשקצו' כיון שהיה פעם בדם ונמאס, ואפילו שמדיחים היטב אחר כך באופן שלא נשאר שום דם. משום שברור שלאו של בל תשקצו שייך רק כשידוע למי שאוכל שהדבר הוא דבר מאוס ובכל זאת הוא אוכל, אבל כשלא ידוע לו שהדבר הוא דבר מאוס, אין למי שאוכל שום איסור אפילו בשוגג, ומותר גם לכתחילה להאכיל לאדם דבר שאין ידוע לו למאוס. ואם כן הרי אדרבה, עצם זה שדם הוא מאוס ומשוקץ לכל אדם גורם לכך שלא יהיה בזה שום חשש, שלכן כל אדם ואף העוברות על דת מדיחות הבשר והכבד שלא ישאר עליהם שום דם בעין מצד שהוא מאוס, וממילא לא יהיה שום חשש שישאר דם על הכבד. וא"כ אין מכשילין בזה שמשקיעים בדם אף לא לבעלי עבירה. ולכן פסק שמותר לכתחילה ואין בזה שום חשש איסור ואין יכולים למחות ביד מוכרי הכבדים שנוהגים כן.
אולם בשו"ת עמק הלכה (ח"ב סי' ד) כתב שיש לאסור על הקצבים לעשות כן, מפני שמכשילין את הקונים באיסור דם. וגם הם עוברים על איסור גניבת דעת, שכן אפילו לשרות הבשר במים כדי שיהא נראה לבן ושמן אסור משום גניבת הדעת, כמבואר ברמב"ם (מכירה פי"ח ה"ג), וא"כ כל שכן שאסור לשרות הכבדים בדם בכדי שיהיו נראים כחדשים ויהיו הרבה קופצים לקנות, ובפרט אם מחיר כבד ישן פחות ממחיר החדש שאז הם גונבים ממש שמוכרים ישן במחיר חדש.
ועיין עוד בזה בפניני הלכה מכות (טז:).