כיסוי דם בפירות רקובים

בגמ': א"ר הונא בר רב אשי אמר רב אין שם עפר מביא רקבובית ירק ומקדש רקבובית ירק הוא דהואי עפר אפר לא הואי עפר וכו' (סוטה טז, א).

בשו"ת תורה לשמה (סי' רט) נשאל אם פירות וירקות שנרקבו כשרים לכסות ברקבובית שלהם דם חיה ועוף או לאו, והגם כי מצינו בש"ע שמכסין בזבל הדק וזבל הוא ג"כ מפירות שנרקבו ונעשו זבל עכ"ז נסתפקנו בזה דאולי זבל שאני שמעורב בו עפר ג"כ אך היכא שהרקבובית של הפרי או הירק לבדה ואין מעורב בה שום עפר אפשר דשאני די"ל דדינו כקמח או שאר פרי טחון שאין מכסין בו.

והשיב, פרי טחון לחוד ורקבובית הפרי לחוד כי הפרי אחר שנרקב אין זה נקרא פרי רק נקרא עפר והרי הוא כעפר ממש ואין בזה שום ספק ועכ"ז אביא לכם ראיה ברורה לזה והוא דאיתא בגמרא דסוטה (בסוגיין) א"ר הונא בר רב אשי אמר רב אין שם עפר מביא רקבובית ירק ומקדש רקבובית ירק הוא דהואי עפר אפר לא הואי עפר ע"ש וכן פסק הרמב"ם ז"ל (סוטה פ"ד הי"ב) לא היה שם עפר בהיכל מביא מבחוץ ומניחו בהיכל ולוקח ממנו ונותן על פני המים ואינו מביא אפר אבל מביא רקבובית שהיא כעפר ע"ש הרי רקבובית ירק או פירות הם חשובים עפר ממש ועל כן כשרים הם לכסוי הדם. וע"ע בכרם נטע בסוגיין בעניין סיכוך בירקות רקובים.