כניסת כהנים למערת המכפלה

במשנה: אמר ריש לקיש זה קבר שלפני הדיבור וכו' (נזיר נד, א).

דעת רבי שמעון בר יוחאי (יבמות סא.) שמת גוי אינו מטמא באהל, כיוצא בזה גם מת ישראל שמת קודם מתן תורה אינו מטמא באהל, אולם מכל מקום דרש ריש לקיש בסוגיין (עפ"י פירוש המפרש), שכל מת בין ישראל בין עכו"ם, בין קודם מתן תורה ובין לאחר מתן תורה, מטמאים במגע ומשא.

אולם יש שפירשו (רא"ש) שאף לדעת ריש לקיש אין מת עכו"ם מטמא במגע ובמשא, וכל חידושו אינו אלא בנוגע למת ישראל שקודם מתן תורה שאף שאינו מטמא באהל הוא מטמא במגע ובמשא.

בטור (יו"ד סי' שעב) כתב בשם הרמב"ם שמותר לכהן לילך על קברי עכו"ם, אולם כתב שהרא"ש הביא בזה מחלוקת, וכתב שהמהר"ם מרוטנבורג מיחה בכהנים מלילך עליהם, וסיים הרא"ש שהמחמיר תבא עליו ברכה. ויסוד הנידון מבואר בב"י (שם) האם מת עכו"ם מטמא במגע ומשא או לא.

להלכה כתב המחבר (שם ס"ב) קברי עובדי כוכבים, נכון ליזהר הכהן מלילך עליהם, וכן נקט הרמ"א שנכון להחמיר.

בקרן אורה העיר שהרמב"ם לא פסק הלכה לגבי קברי האבות אם הם מטמאים או לא, והנה בבבא בתרא (נח.) מסופר על רבי בנאה שהיה מציין קברי האבות, ומבואר שגם קברי האבות מטמאים באהל, והיינו לפירוש הרשב"ם והתוס' שהיה מציין קברי האבות במערה משום טומאה. [אולם היעב"ץ (ב"מ פה:) כתב שרבי בנאה ציין את קברי האבות כדי שיידעו היכן הם קבורים ויוכלו להתפלל על קברם על כל צרה שלא תבוא].

והנה בתוס' הקשו שם על רבי בנאה שהיה מציין מערתא וציין גם למערת המכפלה, שהרי אין קברי עכו"ם מטמאים באהל משום שאינם נקראים אדם, וקושייתם היא גם על קברו של אברהם אבינו ע"ה שהיה לפני הדיבור ואינו מטמא באהל, ותירצו שאברהם ואדם הראשון נקראים אדם, ולכן אין למעטם מהפסוק של אדם.

והחיד"א בספרו שער יוסף עמ"ס הוריות (י. ד"ה תו חזיתיה), הביא את דברי הרב באר שבע שכתב לבאר, שדוקא אחר מתן תורה שישראל נקראו 'אדם' שייך לדון בעכו"ם שאינו מטמא באהל מפני שלאחר מתן תורה שוב אינם נקראים אדם, אבל קודם מתן תורה אין חילוק, ובזה כתב ליישב את קושית התוס', שלפי המבואר אין צריך לתירוץ התוס', כיון שבאמת היה קודם מתן תורה, ואז עכו"ם מטמאים גם באהל, והעיר עליו החיד"א ז"ל דאישתמיטתיה למר דתירוצו זה שכתב לבאר דקודם מתן תורה אין חילוק וכו' הוא דברי התוס' במס' נדה (ע: ד"ה ואין), ועמד שם החיד"א לפלפל בזה עוד, והעלה שאכן הכי הוא שקודם מתן תורה אין חילוק ועכו"ם מטמא אף באהל.

ועיין בגליוני הש"ס (סנהדרין פב. ד"ה בת) מה שכתב בעניין זה, שתלוי אם לאבות קודם מתן תורה היה דין ישראל.

ובספר בכורי יעקב (סי' כ), ובשו"ת זית רענן (ח"ב יו"ד סי' כו), כתבו שבקברי האבות, להלכה יש איסור טומאה, עיין שם בדבריהם שהוכיחו מדברי הגמ' בב"ב. ועיין בשדי חמד (פאה"ד מערכת א"י סי' ג) מה שדן בזה מסוגיין.

וע"ע בפניני הלכה (כתובות קג:) שהובאו דברי הפוסקים שאין לכהנים לילך לקברי צדיקים.