כתיבה בעט על גבי העור

במשנה, הכותב כתובת קעקע, כתב ולא קעקע קעקע ולא כתב, אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בידו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם. וכן נפסק להלכה ברמב"ם, כתובת קעקע האמורה בתורה הוא שישרט על בשרו, וימלא מקום השריטה כחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים, וכו', כתב [שרט] ולא רשם בצבע, או שרשם בצבע ולא שרט בשריטה פטור, וכמו שהובא באליבא דהילכתא, שאין איסור דאורייתא בכתובת קעקע אלא כשמצטרפים ב' דברים השריטה והצבע, דהיינו שמילא מקום השריטה בצבע. ודנו הפוסקים אם יש איסור דרבנן באחד מהם, וכדלהלן.

כתבו התוס' (גיטין כ: ד"ה בכתובת קעקע), שאע"פ שמדאורייתא אין איסור רק עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול כמבואר בסוגיין, מכל מקום איסור דרבנן יש גם בכתב בלי שיקעקע [שיעשה שריטה], וכמו שמוכח בסוגיין שאפילו אפר מקלה אסור ליתן על גבי מכתו, מפני שנראה ככתובת קעקע. וכן כתב בבית שמואל (אהע"ז סי' קכד ס"ק טז) על מה שכתב בשו"ע (שם ס"ו) בדין גט שהיה חקוק על ידו של עבד בכתובת קעקע, שקשה איך יחתמו העדים בכתובת קעקע הרי נעשו רשעים, ואפילו אם תאמר שרק יכתבו ולא ימלאו בדיו, מ"מ נעשים רשעים מדרבנן. ומבואר שלדעתו יש איסור בקעקוע בלי כתב, על דרך שכתבו התוס' שיש איסור בכתב בלי קעקוע.

אך במנחת חינוך (מצוה רנג אות א) הביא שבמשנת חכמים (סי' נז יבין שמועה אות א) כתב, שמדברי הרמב"ם נראה שכתב בלי קעקוע או קעקוע בלי כתב אין בהם אפילו איסור מדרבנן, כיון שהרמב"ם לא כתב כאן שלוקה מכת מרדות ומשמע שמותר לכתחילה. והוכיח כן להלכה ממה שנוהגים לרשום רשימות על גב העור ואין חוששים בו לאיסור, ומוכח שבכתב בלי קעקוע אין אפילו איסור דרבנן. והמנחת חינוך דחה ראיה זו, וכתב שהרמב"ם לא הזכיר מכת מרדות בכל מקום שיש איסור דרבנן, וכתב שאדרבה מדברי הרמב"ם שכתב 'פטור' משמע שאסור. והביא דברי התוס' והבית שמואל הנ"ל, וכתב שלפי דבריהם שיש בזה איסור דרבנן צ"ע באמת אם יהיה אסור מדרבנן לכתוב על בשרו רשימה אף על פי שאין בה קעקוע.

אך כתב שבאמת אף האיסור דרבנן אינו אלא כשכתב כתב קיים שאינו יכול להמחק, כמו השריטה בעצמה האסורה מן התורה, וכן בגט הרי צריך שיהיה כתב שאינו יכול להזדייף ולכן צריך הוא להיות כתב המתקיים לעולם, ולכן יש איסור דרבנן אפילו בכתיבה בלבד המתקיימת לעולם, וכדברי הבית שמואל [שכשם שכתב שיש איסור דרבנן בקעקוע בלי כתיבה, הוא הדין שלדעתו יש איסור בכתיבה בלי קעקוע], אבל אם כתב כתב בעלמא על גופו או בדיו או בסיקרא, אין כאן איסור. ולפי זה אין ראיה ממנהג העולם שאין איסור ברשימה בלי שריטה לדברי המשנת חכמים, כיון שגם אם יש בזה איסור מדרבנן אין האיסור אלא בכתב המתקיים, ובאמת לא ראינו שום ישראל שיעשה על גופו רשימה שלא יוכל למחוק אותה.

ובפתשגן הכתב (הנדפס בתוך שיח השדה, סי' יח) האריך בזה, ומסיק שמדברי תוס' הרא"ש (גיטין שם ד"ה בכתובת) והמאירי (גיטין שם ד"ה אשה שיצא) מוכח, שבכתב בלי קעקוע וקעקוע בלי כתב אין בהם אפילו איסור דרבנן, וכן מקילים לדינא במשנת חכמים הנ"ל ובתועפות ראם על היראים (סי' שלח) וספר קובץ על הרמב"ם (שם), אבל הבית שמואל הנ"ל והכנסת הגדולה בספר דינא דחיי על הסמ"ג (ל"ת סא) מחמירים בזה. וכתב שאף הבית שמואל אינו מחמיר אלא בקעקע דהיינו ששרט ואף על פי שלא צבע, אבל בצבע על בשרו ולא שרט אין ראיה שיש איסור דרבנן, אבל במנחת חינוך ובדינא דחיי נקטו בדעת התוס' שהם מחמירים גם בכתב ולא קעקע.

ובשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קיא אות א) כתב, שהרי מדברי התוס' הרא"ש מבואר שאין איסור דרבנן, וכיון שדברי תוס' הרא"ש הם הם דברי התוס', נראה שלא אסרו התוס' הנ"ל מדרבנן אלא אם שרט על בשרו ולא מלאו בדיו, או שמלא בדיו ובכחול מקום המשורט כבר, וזהו מה שהביאו מהנותן על גבי מכתו, שמדובר בממלא בדיו ובכחול את המקום המשורט [משום שהמכה עשתה שריטה על בשרו], אבל כתיבה על הגוף בלי שירוט כלל אין זכר בדבריהם לאסור, וגם לשון הגמרא בגיטין בכתב קעקע אינו סובל פירוש זה שיהיה איסור גם בכתיבה בלי קעקוע כלל.

ובנשמת אברהם (יו"ד סי' קפ סק"א) כתב בשם בעל מנחת שלמה, שמותר לכתחילה לכתוב בעט על בשרו ואין בזה אפילו איסור דרבנן, כי אינו כתב המתקיים כשמתכוין למוחקו תוך זמן קצר, ואין לדמות לכתיבה בשבת שיש בה איסור דרבנן אפילו כשבדעתו למוחקו בתוך זמן קצר. והוא כסברת המנחת חינוך הנ"ל, שאפילו המחמירים בכתב בלי קעקוע מודים להקל בכתב שאינו מתקיים.