כתיבת אותיות אחרונות שבס"ת כשיש שם אדם שאינו הגון
בגמרא: מעביר עליו קולמוס ומקדשו (גיטין כ, א).
נוהגים בתפוצות ישראל ביום שגומרים לכתוב ספר תורה שמכבדים אנשים בכתיבת אותיות או מוכרים המצוה, והיו גדולים שכתבו לבטל מנהג זה כי רבה המכשלה, שהרי כותבים לפעמים אנשים שאינם מאמינים ויש בזה משום ספר תורה שכתבו מין ואפיקורס שדינו בשריפה, ועוד שהכתב מנומר ורבותינו אמרו שיכתוב בדיו נאה וכו' על ידי לבלר אומן, וישנם אחדים מהסופרים שחוששים לזה ולכן מוחקים הם כל אלו האותיות וכותבים אחרים במקומם וזה דבר מגונה מאד.
ובספר ישועות חיים מהגאון ר' חיים ישעי' הכהן מראחוב (דף מז:) כתב לבטל המנהג, רק מי שירצה שיהיה לו חלק במצוה זו יתן להסופר שכר כתיבה ויעשהו שליח לכתוב במקומו, וקיימא לן שלוחו של אדם כמותו, ובפרט שעל ידי התשלומים נחשבת הכתיבה על שמו, והוכיח כן מסוגיין, עיי"ש.
אולם בשו"ת תירוש ויצהר (סי' ריג) הביא מכתב מבעל השפת אמת שכתב 'על דבר כתיבת האותיות נראה שהוא כבוד התורה לכבד אנשים, וגם אם נמצאים ביניהם אנשים פחותים אין למנוע בעבור זה, שהרי גם הסופר מתקן אח"כ האותיות.
ובשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' צ) דן במה שהסופר עושה בסוף הס"ת אותיות חלולות בלי דיו באמצע, אם מותר שמחללי שבת ימלאו בדיו אותיות אלה, וכתב שנראה שהקוים החלולים הם כתיבה גמורה, מפני שאין שיעור לעובי האותיות, ואף שהקוים כפולים וגם אינם מוקפים גויל שהרי הקו האחד נוגע בהשני למעלה ולמטה, מ"מ הרי ביחד עם השני קוים יש כאן צורת אות וכשר [וכן הביא בבצילו חמדתי (שם) שאין יוצאים יד"ח כתיבה במילוי האות וכמו שכתבו הפוסקים בגדול שכתב צורת האות, וקטן מילא אותו שאינו מקלקל בזה מכיון שהגדול כבר כתב את עיקר האות], ועכ"ז כתב לאסור שהמחלל שבת ימלא חלל האות בדיו כי אי"א להזהר והוא נותן דיו גם על הקוים, ודיו שלא לשמה ע"ג דיו לשמה פוסל הפמ"ג מספק עיי"ש.
ברם בשו"ת יד יצחק (ח"ג סי' רסז) נשאל ג"כ במה שגם מחללי שבת כותבים אותיות לעיני כל ישראל כשגומרים כתיבת הס"ת, והביא שם עצת השואל לכתוב האות שיהיה כשר עפ"י הדין והמחלל שבת ימלא רק החלל, והוא חלק עליו כי מצד הדין צריך למלאות כל האות ואם לא ימלאנה אין זו כתיבה תמה, וכיון שכן גם אם לא יכתוב המחלל שבת רק מיעוט האות להשלימו לכתיבה תמה נפסל האות כולו עיי"ש.
בקונטרס בצילו חמדתי (עמ' פ) הביא מהגאון מטשעבין זצ"ל, שבהכנסת ס"ת הראשון לטשעבין היה שם חתנו של הנדיב של הס"ת שאע"פ שהלך עם שטריימל ריננו עליו שהוא מחלל שבת, והגאון הנ"ל חשש שירצה גם הוא לכתוב אות בס"ת ויהיה הספר בשאלה חמורה על כשרותו, ולכן אמר שא"צ שהקהל יכתבו אות בס"ת ואף הוא לא יכתוב מפני שהאותיות מתקלקלים מעט, על כן כולם יעשו שליח את הסופר בכתיבת האותיות. ומני אז לא רצה הגאון מטשעבין לכתוב אות בהכנסת ס"ת אף במקום שאין חשש כזה, כיון שאמר פעם אחת שאינו כותב.
בענין זה הביא בספר אלף כתב (אות קמז), פעם אחת מצאו ספר תורה בשדה, ונסתפקו בו אם כתבו מין או גוי שדינו מבואר בשו"ע (יו"ד סי' רפא ס"א) לגונזו או לשרפו, והציעו השאלה לפני רבן של ישראל רבי עקיבא איגר, והשיב באשר מנהגן של ישראל תורה, כשבאים לכתוב שורות אחרונות בפרשת וזאת הברכה נהגו שכל אחד כותב אות לפי שמו בס"ת כגון אם שמו משה כותב אות מ', ומובן שאותיות שנכתבו מהרבה אנשים אינם דומים זה לזה, והנה אם היה הכותב ישראל אז בלי ספק היה עושה כמנהגן של ישראל הנ"ל, ולכן יבדקו אם האותיות בסוף הס"ת אינם דומים זה לזה, ואם לא ימצא כן אלא כל סופי שורות של וזאת הברכה דומים מזה הוכחה שגוי כתבו ויגנז.
והסיף בשם הרב מבאיאן ר' יודא שטערנהעל שזה המעשה יש לרמוז בתורה, (דברים לא יט) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל, שכוונת הפסוק 'לכם' הוא שכל א' וא' יסייע בכתיבת אות אחת והדין הוא שהכותב בתורה צריך לקרות בפיו כל תיבה ואות לפני שיכתבנה, והיינו 'לכם' שכל אחד יכתוב אות, 'שימה בפיהם' שיאמר כ"א לפני הכתיבה האות בפיו, 'למען תהיה לעד בבני ישראל' שזה הסימן שנכתבה התורה ע"י ישראל.
ובקונטרס בצילו חמדתי (עמ' פא) הביא בשם הגאון מטשעבין זצ"ל שאמר בשם הרידב"ז שזה באמת הטעם למנהג הנ"ל שכל אחד כותב אות בס"ת, שעי"ז אפשר להכשיר ס"ת שאין יודעים מקורו. והביא שם מהאדמו"ר מגור הפני מנחם שהוסיף לפי"ז ואמר 'מנהג ישראל תורה' שע"י מנהג ישראל בסיום כתיבת ס"ת אפשר להכשיר 'תורה'.
