לימוד תורה לאשה שכוונתה לשם שמים
בגמ': ר"א אומר כל המלמד בתו תורה כאילו לומדה תִּפְלוּת (סוטה כ, א).
החיד"א בספרו טוב עין (סי' ד) כתב שאשה שמכירים בה שכוונתה ללמוד בכל לבה וגודל שכלה, מותר גם לאביה ולאחרים ללמדה, ומתרץ בכך מה שמצינו בפסחים (סב) שלימדו את ברוריה תורה שבע"פ.
כיוצא בזה כתב התורה תמימה (דברים פי"א הערה מח) בזה הלשון, 'הנה ראינו להעתיק כאן בסוף הענין מספר עתיק יומין יקר המציאות הנקרא מעין גנים, ומחברו רבי שמואל ב"ר אלחנן יעקב הרקוולטי (וויניציאה שי"ג) מה שכתב אל אשה חכמה אחת בנדון היתר ת"ת לנשים, וז"ל בהמשך הדברים, ומאמר חכמינו כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות, אולי נאמר כשהאב מלמדה בקטנותה שגם במעלליה תתנכר אם זך ואם ישר פעלה, דודאי כי האי גונא איכא למיחש שרוב הנשים דעתן קלות מבלות זמנן בדברי הבאי וכרובן כן חטאו מקוצר רוח, אמנם הנשים אשר נדב לבן אותנה לקרבה אל המלאכה מלאכת ה' מצד בחירתן בטוב במה שהוא טוב, הן הנה תעלינה בהר ה' תשכונה במקום קדשו כי נשי מופת הנה, ועל חכמי דורן לאדרן להדרן לסדרן לחזק ידיהן לאמץ זרועותיהן וכו', עשי והצליחי ומן השמים יסייעוך, עכ"ל. ולא נודע לנו מי הוא המחבר הנכבד הזה שעמד לחדש דין מחודש זה בסברא בעלמא, ובתוי"ט סוף מס' תמיד מביאו, ומתארהו בשם מדקדק ומחבר ס' ערוגת הבושם על דקדוק לה"ק'.
אך בספר משרת משה על הרמב"ם כתב להשיג על דעת החיד"א, וביאר שחכמים לא נתנו דבריהם לשיעורין, וגם בענין כוונתה אנן לא בקיאינן והדבר מסור ללב והאדם יראה לעינים, וגם סופה של ברוריה הוכיח על תחילתה, ולכן העלה שם לעיקר שאכן בתחילה היו מלמדין תורה לאשה כזאת, אבל ממה שאירע לברוריה הסכימו לאסור.
ועיין ביעב"ץ (לחם שמים) שביאר מה שאמרו בגמ' רוצה אשה בקב שלה יותר מט' קבים של חבירה, ע"פ מה שאמרו חז"ל עשרה קבין שיחה ירדו לעולם תשעה נטלו נשים, אמנם התורה נקנית במיעוט שיחה, והנה הנשים אף שמהפכות דברי תורה לדברים בטלים ועי"כ לומדות לדבר דברים בטלים וליצנות מ"מ הם רוצות ללמוד תורה ועל זה אמרו שאשה רוצה בקב דהיינו ללמוד תורה שנקנית במיעוט שיחה, יותר מתשעה קבין שיחה שנטלו נשים לחלקן. וע"ע בספר יפה ללב (ח"ג קו"א יו"ד סי' רמו סק"ג).
ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' פז) כתב, בדבר שנמצאו בתי ספר לילדות ולנערות שרוצים ההנהלה והמורים ללמוד עמהן משניות, הנה הרמב"ם (ת"ת פ"א הי"ג) פסק כר"א שאין ללמד לבנות תורה אך הוא מחלק שכאילו מלמדה תפלות הוא בתורה שבע"פ ובתורה שבכתב אינו כמלמד תפלות אך שלכתחלה גם זה אין ללמד, עכ"פ משניות שהוא תורה שבע"פ צוו חכמים שלא ילמדום והוא כאילו למדום תפלות, ולכן צריך למונעם מזה ורק פרקי אבות משום שהוא עניני מוסר והנהגות טובות יש ללמדם בהסבר לעוררן לאהבת תורה ולמדות טובות, אבל לא שאר המסכתות. ע"כ.
