לקיחת ממון חבירו בלא רשות לשם מצווה

בגמ': מאי דבר אחר רב חסדא אמר זה תכשיט רב יוסף אמר צדקה מ"ד תכשיט כ"ש צדקה מ"ד צדקה אבל תכשיט יהבינן לה דלא ניחא ליה דתינוול (כתובות מח, א).

בשו"ע (או"ח סי' יד ס"ד) נפסק מותר ליטול טלית חבירו, ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת. וברמ"א (שם) הוסיף שה"ה בתפילין, אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו בלא דעתו, דחיישינן שמא יקרע אותם בלמודו.

ובמשנ"ב (ס"ק יג) ביאר הטעם שמותר לקחת טלית חבירו שלא מדעתו משום דניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה, ודוקא באקראי אבל בקביעות אסור, ואפילו באקראי דוקא באותו מקום אבל להוציאו מביתו לבהכ"נ או איפכא אסור דאפשר שמקפיד עליו והוי גזל, והביא מהפמ"ג שכתב דבכל גווני ראוי ליזהר כשבעליו עמו שישאלנו ואין סומכין על החזקה במקום שיכולין לבררו בקל וכ"ש אם יודע בו שהוא מקפיד. (וע"ע ברמ"א ובמ"ב שם ס"ק יד אם יברך על הטלית).

ובגמ' פסחים (ד.) אמרו ניחא ליה לאיניש לקיומי מצווה בממוניה, ובאחרונים דנו אם יש חילוק בין דין זה לדין הנ"ל ונאמרו בזה כמה דרכים עיין בהגהות רעק"א (שם סי"ד), ובמג"א (שם סק"י).

ובאחרונים דנו אם כלל זה נאמר גם כשעומד וצווח שאינו רוצה להוציא מעות על המצווה (עיין שד"ח מערכת נ כלל יד). ועוד דנו האחרונים אם במצווה שלא רמיא עליה כגון הפרשת תרומה שאם אינו רוצה לאכול אינו חייב להפריש תרומה אם אמרינן בזה ניחא ליה לאיניש כשמפסיד ממון על ידי כך (עיין חת"ס שם, ואבנ"ז יו"ד סי' שצו אות ד).

והנה ברמב"ם (נחלות פי"א הי"א) כתב מי שנשתטה נותנים צדקה עבורו מנכסיו, וכתב הכסף משנה בביאורו הראשון שהיינו משום שניחא ליה לאיניש למיעבד צדקה מממוניה. ובחת"ס (או"ח סי' ב) נשאל כיצד אומרים בדבר זה ניחא ליה לאיניש, והרי הוא מפסיד את ממונו של חבירו, ועושה כן שלא מדעתו, וכיצד מצאנו היתר לזה, ובשלמא לדעת הריטב"א (הו"ד באסיפת זקנים ב"מ כח:) כל שלא יצא שכרו בהפסדו אמרינן ניחא ליה לאיניש אפילו בהפסד ממון ושלא מדעתו, אך בכסף משנה לא משמע שביאר כן בדעת הרמב"ם. וכתב החת"ס לבאר שהכסף משנה דקדק ולא כתב ניחא ליה דליעבד מצוה אלא ליתעבד צדקה דוקא, והיינו שדין צדקה שונה משאר המצוות, ובטעם הדבר ביאר החת"ס וכתב, והחילוק בזה הוא שבשאר מצות יש צדיקים שמגיע עליהם כמעשה הרשעים בעולם הזה, משא"כ צדקה תציל ממות - ממיתה עצמה, וכתיב בחנוני נא בזאת ומותר לנסות בו הקב"ה, ואפילו אם נאמר באדם אחר, מ"מ אפשר עוונותיו הרבים גורמים להכריע הכף שאם יתן צדקה מצד אחד וירצח אנשים במקום אחר אינו בדין שיאריך ימים, מ"מ מי שנשתטה ואין לו חטא מכריע, על כל פנים יגן עליו צדקה מממונו להחייהו אע"פ שאינו מצווה ועושה מ"מ ממונו מגין עליו וה"ל כאלו קנו לו סם חיים לרפואתו. ע"כ.

ועיין בשדי חמד (כללים ח"ה מערכת נ כלל טז ד"ה ובמכתב), מה שציין לדברי הפוסקים בדין ניחא ליה לאיניש.