מסופק אם נטל לולב, אם חייב להפסיד ממון לשם כך

בגמרא מבואר שטעם מצוות עריפת פטר חמור שלא נפדה, הוא משום קנס, שכיון שהוא הפסיד ממונו של כהן ולא נתן את הפטר חמור לכהן, יופסד ממונו ויערפו אותו. וביארו בגמרא שלדעת רבי יהודה שסובר שגם מחיים אסור הוא בהנאה, ההפסד הוא במה שבחיים היה יכול לפדותו בסכום מועט ועכשיו מפסיד הכל, ולדעת רבי שמעון [לשיטות שגם לאחר העריפה הוא מותר בהנאה] ההפסד הוא פחת מיתה, שמחיים היה שוה מנה ועכשיו אינו שוה אלא דינר להאכילו לכלבו.
ומבואר בתוספות (לעיל ט: ד"ה לאפקועי), שכיון שיש הפסד ממון בעריפת הפטר חמור, לכן בספק פטר חמור כגון שאין יודעים אם הזכר נולד תחילה או הנקבה, אינו צריך לערוף אותו מספק כמו שאין נותן אותו לכהן מספק. וביאר מהרי"ט אלגאזי (אות ד סק"ה), שכוונת התוספות היא שאין לומר שמצות עריפה היא ככל מצות עשה שאם נסתפק אם קיימה או לא חייב לחזור ולקיימה, כדין המסופק אם קרא קריאת שמע שחוזר וקורא (ברכות כא. שו"ע או"ח סי' סז ס"א), ואפילו כשיש ספק אם האדם מחויב במצוה כגון טומטום חייב לקיים המצוה מספק, כמו שנפסק להלכה (שו"ע שם סי' תרמ ס"א) לענין סוכה, וחידשו התוספות שאין אומרים כן אלא במצוות שאין בהם הפסד ממון, אבל במצות עריפה שאם אנו באים לחייבו לקיים המצוה מספק, הרי אנו מפקיעים ממנו זכות ממון שיש לו, שע"י העריפה מפסיד ממון, הרי הוא פטור, כשם שאין אנו מחייבים אותו לתת לכהן מספק, שבכל ספק ממון הולכים לקולא ומעמידים הממון בחזקתו, ואף העריפה היא כאילו בא להוציא ממון ממנו ולכן פטור ממנה במקום ספק.
ותמה במנחת חינוך (מצוה כג אות ב), שבשלמא במצוה שעניינה הוא לתת ממון לאדם אחר, כמו פדיון פטר חמור או פדיון הבן, שייך לומר ספק ממון לקולא, כמו בכל דיני ממונות שהוא ספק גזל ואף על פי כן כך גזרה התורה שמצוה התלויה בממון לתת לחבירו ספיקו לקולא, אבל אם המצוה אינה ממון הניתן לחבירו, כמו כאן שגזר הכתוב לערפו, אך על ידי המצוה יש הפסד ממון לבעלים, וכי שייך בזה לומר ספק ממון לקולא, ולפי זה אם ספק נטל לולב ביום הראשון לא יצטרך לקנות עוד לולב ולצאת בו כי הוא הפסד ממון, שהלולב עולה ממון הרבה וספק ממון לקולא, וכן ספק אכל מצה וכדומה אינו חייב לעשות המצוה אלא בחנם, ודבר זה לא מצאנו וישתקע הדבר, ובודאי צריך לעשות המצוה כמקודם ולהוציא מעות על המצוה, וזה אינו בגדר ספק ממון כלל. ובודאי גם התוספות מודים שצריך לערוף מספק, ועיי"ש במה שביאר בדברי התוספות באופן אחר. וכן נקט באחיעזר (ח"א סי' כ ד"ה ומה שרמז).