משך ממון מחשבון הבנק של חבירו בערמה
בגמ': מתנה באונס אינה מתנה (בבא בתרא מ, ב).
שאלה. מעשה שהיה בשד"ר שהגיע לעשיר גדול להתרימו עבור מוסדות תורה, הגביר הסכים לתת לו אלף דולר, והמשולח סירב לקחתו, הגביר הוסיף ואמר לו שיתן שלושת אלפים דולר, והמשולח עדיין מסרב לקחת, וכיון שהמשולח היה אדם מכובד מאד, והגביר לא היה יכול להפטר ממנו, אמר לו הגביר כמה אתה רוצה שאני אתן, השיבו המשולח, מאה אלף דולר...
הגביר לא התווכח וכתב המחאה על סכום של מאה אלף דולר, המשולח פנה לבנק לגבות את הסכום, והפקיד השיב לו אין בחשבון כיסוי להמחאה כזו, המשולח המתוחכם הצליח לברר בערמה שיש בחשבון תשעים אלף דולר, והפקיד בחשבון של הגביר עוד עשרת אלפים דולר. ועתה הציג שוב את ההמחאה, ופדה את כל המאה אלף דולר. כשנודע הדבר לגביר, צעק בקול גדול שלא נתכוין לתת את הסכום למשולח, וידע שיש לו בבנק רק תשעים אלף דולר, ולכן שיטה במשולח כי ידע שלא יכול לפדות את ההמחאה, ורק רצה לשלחו בכבוד ולא בבושת פנים, ולכן דורש חזרה את כספו?
תשובה. לכאורה כיון שהגביר נתן למשולח צ'ק כתוב וחתום כהלכתו, גם אם אין לו כיסוי בבנק הרי הוא משמש כשטר חוב ויכול לתבוע בבית דין [או בערכאות], ואם כן מיהו הפתי שימסור שטר התחייבות לסכום כזה לולא שהחליט באמת ליתן לו את הסכום, ולכן נראה שההתחייבות חלה, ויפה עשה המשולח שגבה את הסכום. ויתכן גם שהגביר חייב ליתן למשולח עוד עשרת אלפים דולר כדי להשלים את המאה אלף שהבטיח.
אך יתכן שהמשולח צריך להחזיר את התשעים אלף דולר לגביר, והטעם דאמרינן בבבא בתרא דף מ ע"ב שמתנה באונס אינה מתנה, וכתב הסמ"ע (חו"מ סימן רמב סק"א) שלאו דוקא אונס גדול דהכאה ויסורין, אלא כל דלא ניחא ליה ונותן ודאי מטעם שום דבר נתנו והוא האונסו ליתן לו ולא בלב שלם. וכן כתב בשו"ע הרב הלכות נזקי ממון (סי"ח) מחילה ומתנה שאינה בלב שלם אינה כלום.
וכעין זה כתב בספר חסידים (סימן שטז) יש דברים שאינן גזל והם חמורים מגזל, כגון אם בא אורח לאדם אפי' צדיק ועשיר, אבל הוא צר עין ובוש לגרשו מביתו, או מפרנסו ואוכל משלו. או בבית עני שאין סיפוק בידו ובוש לומר שאין לו, זה גזל גמור בדין שמים.
וא"כ השד"ר שהבין מיד שהגביר לא נתן לו את זה בלב שלם, אלא כדי להפטר ממנו, הרי אסור לו לקחת את הצ'יק, כיון שהמתנה בטלה, וגזל גמור בידו, וגם לא הוי נדר לצדקה, שהרי לכתחילה לא התכוון לתת אלא תכנן שהצ'ק הזה לעולם לא יגיע לידי גביה, וצ"ע (חשוקי חמד).
