משלוח מנות ע"י קוף

במשנה הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן (גיטין כב, א).

מעשה באחד הרבנים שהתאונן בפני בעל הדברי יואל ששלחו לו משלוח מנות ע"י ילד המחופש לקוף, השיבו האדמו"ר אל יחר בעיניך על זה שאפילו ע"י קוף ממש היו יכולים לשלוח.

והוכיח כן מסוגיין שנפסק במשנה הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן, ובגמ' הקשו שהלא אינם בני דיעה וכיצד כשרים הם לכתיבת הגט, ובתוס' למדו מכך שלכתיבת הגט אין צריך שליחות הבעל, שאם לא כן הגמ' היתה אומרת שכתיבת חרש שוטה וקטן פסולה משום שאינם בני שליחות, ולמדו כן שהרי אין כל אדם יודע לכתוב גט, ועל כן כשהתורה אמרה וכתב לה ספר כריתות ודאי שאין הכוונה שדווקא הבעל יכתוב, אלא הסופר.

וכתב החתם סופר (ד"ה והא לאו), ודע והבן כל מה שאמרו חז"ל פלוני בר שליחות או אינו בר שליחות, היינו ר"ל בר שליחות 'כמותו' או אינו בר שליחות כמותו, אבל שליח אפילו קוף יכול להיות שליח אלא ש'אינו כמותו', והחילוק אם הוא כמותו או לא, הוא היכן שהקפידה תורה שהאדם בעצמו יעשה אלא שאנו אומרים שלוחו הרי הוא כמו עצמו, לזה צריך דין שליחות מפני שבלא זה אין זה כמו שהאדם ממש עשה הדבר וצריך השליח להיות בר דעת כמו המשלח, אבל היכן שאמרה תורה שישלח שליח כגון משלוח מנות ואין צריך דוקא שהאדם בעצמו יעשה זאת, בזה מועיל אפילו ע"י קוף וכל הפסולים, והבן זה כי כבר טעו בו גדולים וטובים ממני. וכתב שלפי"ז מועיל אם קוף יכתוב הגט אם לא היה הדין שצריך לשמה, מפני שגם הסופר יכול לכתוב וא"צ שהוא בעצמו יכתוב.

וכעין זה כתב בשו"ת יהודה יעלה (או"ח סי' רז) שנשאל שם אם אפשר לשלוח משלוח מנות ע"י עכו"ם, והשיב שמה שכתוב בפסוק לשון 'משלוח' מנות, לרבותא שאף שבכל מקום מצוה בו יותר מבשלוחו, בא לומר לנו הפסוק שבזה אין קפידא, ושלוחו שוה ממש כמו ע"י עצמו, ואפשר אפילו שבמשלוח מנות מצוה יותר בשלוחו, לפי שתכלית כוונתם במצוה זו לקרב הלבבות לאהבת ריעים, לכן יותר דרך כבוד הוא ע"י שלוחו, ודיבר הכתוב בהוה שכן דרך העולם ששולחים ע"י שליח אבל ודאי אין צריך בזה דין שליחות, והרי מעשים בכל יום אנו רואים שמשלחין ע"י קטנים, וגם ע"י עכו"ם יכול לשלוח לפי"ז.

אולם בפסקי תשובה (סי' קמח) הביא בשם החתם סופר שהרע"א הסתפק בזה.

והנה המשנה ברורה (סי' תרצה ס"ק יח) כתב יותר מזה בשם ספר בנין ציון (סי' מד), שנסתפק אם הביא בעצמו המנות ולא ע"י שליח אם יוצא כיון שכתיב 'ומשלוח' אולי צריך דוקא ע"י שליח.

אמנם בספר יפה ללב (או"ח סי' תרצה ס"ק יט) אחרי שהביא דברי הבנין ציון כתב, נ"ל שהדין עמו מפני שבקרא ובפוסקים בדין מנות לא הזכירו רק לשון שלוח, ובכן מה ששמעתי על אחד מרבנן המתחסד עם קונו שעשה מעשה להיות מביא בעצמו, ונותן אל רעהו לקיים מצוה בו יותר מבשלוחו נמצא חומרו קולו, מפני שבדבר הזה לפי הנראה מן הכתובים ומדברי הפוסקים צריך על ידי שליח ולא ע"י עצמו המקיימו, ועוד שכשהוא ע"י שליח מצוה גוררת מצוה שמקיים רעהו, שני מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים, שנותן מתנה להשליח מפני שרוב השלוחים שמשלחים על ידם מנות הם נצרכים שמצפים שיתנו בידם מתנה ממקבלי המנות ושעושים שילוחן בחזרתם.