מתי נהיה העכו"ם 'בר מצוה' (-ז' מצות בני נח)

בגמ': מה ת"ל איש איש לרבות את העובדי כוכבים שהן נודרים נדרים ונדבות כישראל (נזיר סב, א).

כתב הרא"ש בתשובה (כלל טז סי' א) 'ששאלת, מאין לנו דבן י"ג שנה ויום אחד הוא בר עונשין, אבל פחות מכן לא. דע, כי הלכה למשה מסיני הוא, והוא בכלל שיעורין חציצין ומחיצין, שהן הלכה למשה מסיני, דשיעור וקצבה לכל דבר נתן למשה בעל פה'.

לפי זה כתב החתם סופר (יו"ד סי' שיז) היות וההלכות שנמסרו למשה מסיני, נמסרו רק לישראל נמצא שרק בישראל זמן הגדלות והחיוב במצוות הוא בשנת הי"ג, אולם בעכו"ם אף קודם זמן זה, כל ש'שכלו שלם כראוי' הרי הוא חייב בשבע מצוות בן נח, [וכל שאין שכלו שלם, אינו פטור אלא כדין אונס כשם שתינוק בן יומו פטור מטעם זה].

אמנם יש שהקשו אם כך מדוע הוצרכו בסוגיין ללמוד שעכו"ם מופלא הסמוך לאיש יכול לנדור, והלא אף קודם לכן כל ששכלו שלם הרי הוא חייב במצוות, וממילא מסתבר שגם יוכל לנדור.

ליישב קושיא זו כתב החתם סופר (שם) שבודאי בכל הדינים הנוהגים בבן נח ובכל עניניהם אין מקום לשיעורים שנמסרו לישראל שהרי שיעורים אלו לא נמסרו לבני נח, אולם בנוגע לדיני נדרים ועירוכים שאין זה ממצות בני נח, אלא התורה חידשה מהפסוק 'איש איש' שגם בני נח נודרים נדרים ונדבות כישראל, בזה דין העכו"ם כדין הישראל שהרי מצווה זו אינה מצוות בני נח אלא מצוות ישראל.

כיוצא בזה כתבו בשו"ת שואל ומשיב (ח"א סי' יד) ובאמרי בינה (טריפות סוף סי' ו) שבן נח נענש אף אם הוא פחות מבן י"ג שנים כל שהגיע לכלל דעת.

אולם ביערות דבש (ח"ב דרוש ב) כתב בשם מדרש (שוחר טוב א יב) שזמן גדלות לבן נח הוא מבן עשרים ומעלה.

דעה נוספת נאמרה בעניין זה שגם בעכו"ם זמן הגדלות הוא בהיותו בן י"ג שנה, עיין בספר משנת רבי אהרן (כתובות סי' י אות ה) שהאריך בזה. ועיין בחלקת יואב (או"ח סי' א), בשו"ת מחנה חיים (או"ח ח"ב סי' כב), ובספר ברית הלוי השלם (דף מב.) מה שכתבו בעניין זה.