נטילת העפר שסביב המת בעת פינויו

במשנה: המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו (נזיר סד, ב).

במשנה מבואר שבשעת פינוי המת יש ליטול גם את תפוסתו. כלומר: את העפר שסביב למת, ובגמרא דנו כמה עפר צריך לקחת.

בטעם הלכה זו, נחלקו הראשונים. יש אומרים שהיות ויתכן שבעפר שמסביב למת יש שאריות דם או ליחה וכדומה מהמת, על כן משום כבודו יש ליטול גם את עפר זה (ריטב"א ב"ב ק: ד"ה נוטלו). ויש שביארו, שאין זה משום כבוד המת אלא כדי שיוכלו לעשות בקרקע זו בטהרות ושלא יהיה חשש טומאה (רשב"ם ב"ב קא.)

דין זה הובא ברמב"ם (טומאת מת פ"ט ה"א), אולם בשולחן ערוך לא הזכיר המחבר דין זה. ובספר ערך שי (יו"ד סי' שסד) ביאר שדין זה זה נאמר רק משום ענין טהרות, וכפי שכתב הרשב"ם (הו"ד לעיל), ולכן לא הביא השו"ע דין זה כיון שאין בזה נ"מ בזמנינו.

בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' רנט) כתב שהיות שדין זה לא הוזכר בשולחן ערוך, וכן לא הוזכר בתשובות האחרונים, בנו"ב (סי' פט), ובחת"ס (סי' שנג) המדברים בענינים אלו, על כן לדינא אין צריך ליטול אלא מה שמוציאין מהעצמות לבד.

ובשו"ת מהריא"ז ענזיל (סי' לו) כתב שדין זה אינו נוהג אלא בארץ ישראל ולא בחו"ל.

אולם בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' רב) כתב שנטילת תפוסת המת, הוא מפני שכבר זכה בו המת מתחלה ונאסר העפר ולא פקע אסורו, ועל כן במקום ששיך צריך ליטול תפוסתו, ורק כשאי אפשר הרי זה כדיעבד, ודין זה אינו אלא לכתחילה. כמו כן בחזו"א (יו"ד סי' רט-י) נקט גם שיש לטול תפוסת המת גם בזמן הזה.

ועיין בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' צה) בתשו' הגרד"א שבסו"ס שו"ת חות יאיר, בספר חיים וברכה (שמחות עמוד שכג), ובשו"ת שרידי אש (ח"ב סי' ק) מה שכתבו בענין זה.