נתינת חלב לתוך יין כדי שיראה יפה

בשו"ת צמח צדק (הקדמון, סי' פ) נשאל בדבר יין לבן שבשנה אחת הוכהה מראיתו ולא היה לבן ממש וצלול, מחמת רקבון שהיה בענבים, וקלקול זה היה נראה בעיני עושי היין כהפסד מרובה כיון שלא ימצאו קונים ליין זה שאינו נחמד למראה, והם יודעים לעשות סגולה שמערבים מעט חלב בהמה ומעט חלב חיטה ונותנים לתוך היין, ועל ידי כן נראה היין לבן וצלול, ושאלו אם מותר לעשות כך, או שמא יש איסור בדבר כיון שהרגילות היא ששותים מהיין כשאוכלים בשר, ויבואו לידי איסור בשר בחלב, וכן רגילות היא לשתות יין בפסח ויבואו לידי איסור אכילת חמץ בפסח מחמת חלב החיטה שמעורב שם.
והנה במקום שנותנים יותר מאחד מששים מהחלב והחמץ, פשוט שאסור לתת [וראה לשון שו"ע הרב (או"ח סי' תמב קו"א סק"ג) בענין זה, שחלילה וחס לעשות כן, ישתקע הדבר ולא יאמר]. והנידון הוא במקום שאין באים להכניס לתוך היין אלא פחות מאחד מששים חלב בהמה או חלב חיטה, ויתבטלו בתוך היין כדין ביטול אחד בששים, והנידון הוא אם לכתחילה מותר להכניס החלב ליין, או שמא יש לחשוש בו משום ביטול איסור לכתחילה, שאסור לבטל בידים איסור בתוך יותר מששים של היתר.
ודעת הצמח צדק היא שדבר זה נחשב גם כן לביטול איסור בידים, אף על פי שעכשיו אין מערב את החלב בתוך בשר אלא בתוך יין ואין זה עירוב איסור בהיתר, וכן חלב החיטה אינו מערבו בפסח שבו הוא אסור אלא קודם הפסח. ולדעתו כיון שהרגילות היא לשתות יין בסעודה עם אכילת הבשר, וכן הרגילות לשתות יין בפסח, הרי החלב נחשב כלפי זה לאיסור, והרי הוא כמבטל עכשיו את האיסור בידים. ויסוד הדבר במה שמבואר בפסחים (ל.) שאסור ללוש את העיסה בחלב שמא יבוא לאכלו עם בשר, ואם לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה, וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' צז ס"א), ואם כן מעשה עירוב חלב בדבר שרגילים לאכלו עם בשר הוא מעשה איסור כבר עכשיו, וגם אם מערב פחות מאחד מששים, הרי זה מבטל איסור בידים.
והביא ראיה לדבריו מסוגייתנו, ששאל רב דימי את רב נחמן אם מותר להניח כד מלח על גבי כד של כותח שיש בו חלב, או שמא יש לחשוש שהמלח יבלע מהחלב ויבואו למלוח בו אחר כך קדירות של בשר, ואמר לו שאסור. חזר ושאל אם מותר להניח כד חומץ על כד כותח, כיון שהדרך היא לתת גם חומץ בתוך התבשיל, והשיב לו שמותר. וביאר לו ההבדל ביניהם, שבמלח חשוב כמי שישנו לאיסור בעין, ובחומץ חשוב כמי שאין האיסור בעין. ופירש רש"י (ד"ה האי), שכותח הנופל במלח נראה וניכר מפני שהוא עב ואינו בטל, אבל כותח הנופל בחומץ אינו בעין, וגם אינו נותן טעם בחומץ. ומתוך ההיתר בחומץ מוכח שאין כאן חשש שיפול כותח רב לתוך המלח והחומץ, באופן שאינו בטל בששים, והחשש אינו אלא לנפילה מועטת של כותח בשיעור הבטל בששים [כן כתב בבית יוסף (יו"ד סי' צה ד"ה אין)]. ואף על פי כן לא דנו בסוגייתנו אלא אם מותר לתת כד של מלח על גבי כד של כותח, שאינו מכניס בידים את הכותח לתוך המלח, ולכן אפשר שאינו נידון כלכתחילה, ובאופן זה חילקו בסוגייתנו בין מלח שבו הכותח ניכר בעין לבין חומץ שבו אין הכותח ניכר בעין. ומשמע שאם נותן את הכותח בידים לתוך המלח והחומץ, בודאי אסור משום מבטל איסור בידים, אף על פי שאינו נותן את החלב לתוך הבשר אלא לתוך המלח שהדרך למלוח בו את הבשר. ומוכח מכאן שכל שהרגילות היא לאכלו עם בשר, נחשב כבשר עצמו ואם נותן בו חלב הרי הוא כמבטל איסור בידים.
אך במגן אברהם (סי' תמז ס"ק מה) חלק על הצמח צדק, וכתב שכיון שאין כוונתו לתקנו כדי שיוכל לשתותו עם בשר או לשתותו בפסח, אלא כוונתו היא לתקנו על מנת שיוכלו לשתותו בלי בשר קודם הפסח או אחריו, אינו חשוב כמבטל איסור בידים. והביא ראיה מהמבואר בשו"ע (יו"ד סי' פד סי"ג) שדבש שנפלו בו נמלים, יחממנו עד שיהיה ניתך, ויסננו, ואין בו משום מבטל איסור לכתחילה, כיון שאין כוונתו לבטל את הנמלים אלא לתקן את הדבש, ומוכח שכל שאין תכלית מעשיו לשם הביטול אלא לצורך אחר, אין בו משום ביטול איסור לכתחילה.
ובשו"ע הרב (או"ח סי' תמז סנ"ב) ומשנה ברורה (שם ס"ק קו) פסקו כדעת המגן אברהם, אך בחק יעקב (שם ס"ק לד) כתב שיש חששות לאיסור ביין זה, וציין לספרו מנחת יעקב (כלל ס סק"א) שבו יישב דברי הצמח צדק.