עשיית חתונת כסף או זהב

בגמ': ואמר עולא מה טעם גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה (גיטין כו, ב).

בשו"ת רבינו ישעיה מטראני (הו"ד בספר מתורן של ראשונים ד"ה ובשו"ת) נשאל על מי שהוא עם אשתו זמן הרבה ורוצה לחדש שמחתו לשים שושבינין, אם הדבר מותר. והשיב, אין הדברים הללו ראוים לשאול לאדם חכם כמוך, כיון שכנס את אשתו ובירכום שבע ברכות מה נשאר עוד לעשות, אין זה כי אם חוכא ואטלולא, אם נתאוה האיש הזה להיות חתן בכל שנה, יתן גט ויחזור ויקדש ויכנס ואז יברך ברכת אירוסין ונישואין.

והנה בסוגיין דנו מדוע יש לכתוב זמן בגט מהאירוסין, אחד הטעמים שהובא על כך הוא כדי שלא יאמרו גיטה קודם לבנה. וביאר רש"י (ד"ה הכא נמי) שפגם משפחה הוא אם יאמרו נתעברה בלא קידושין וכתובה. ובשו"ת שם עולם (אבהע"ז סי' ב) כתב ללמוד מסוגיין, שאלו המתחדשים הנוהגים לעשות חתונת זהב במלאות לאדם חמישים שנים מחתונתו, ועושים כעין חופה וקידושין מחדש כאות לשמחתם, גורמים בזה לחשש ופגם למשפחה שאנשים יאמרו שבניו בלא קידושין וכתובה נולדו, ולכן יש להמנע מדרך החדשים ולהמשיך בדרך שנהגו אבותינו ואבות אבותינו.

ובשאילת ישורון (ח"א סי' לד) האריך בחומרת האיסור לנהוג במנהג זה, וכתב שבהגיע אדם לשנת החמישים מאז שבא בקשר החיתון, מהראוי שיודה וישבח לד' על החסד הגדול שחננו ד', וירבה באותו היום בצדקות ובחסד וישתדל באורייתא, אך ח"ו לא ינהג כמנהג הגויים שעושים כעין חופה מחדש.

כיוצא בזה כתב בספר טל השמים (ר' שאול בראך אב"ד קאשוי, הקדמה ס"י) שמנהג חתונת זהב וכסף הוא מנהג עכו"ם. וע"ע בשו"ת שערי שמים (ח"א סי' מו).