ציצית בבגד מנילון

בגמ': לכדרבא הוא דאתא, דרבא רמי כתיב (במדבר טו, לח) וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף מין כנף פתיל תכלת, וכתיב צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו הא כיצד צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן, שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין (נזיר נח, א).

בראשונים (מנחות לט.) למדו מדברי רבא בסוגיין שכל מיני הבגדים חייבים בציצית מדאורייתא, וכך פסקו רש"י ור"ת (שם) לדינא, והריף והרמב"ם פסקו שרק בצמר ופשתים החיוב הוא מדאורייתא ובשאר מיני הבגדים החיוב אינו אלא דרבנן.

בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' א) נשאל אם יכול אדם ללבוש בימי הקיץ החמים בגד של ד' כנפות העשוי מנילון. והשיב שמסתבר שבגד כזה פטור מציצית אף להסוברים שכל הבגדים חייבים בציצית אף משאר מינים שאינם של צמר ופשתים, והטעם שהרי גם לדיעות אלו בגד בגד של עור פטור מציצית כמפורש בגמ' מנחות (מ), והיינו מפני שרק מינים שנעשים מחוטים כמו בגדים מצמר ופשתים חייבים בציצית, ולא בגדים מעורות שאינם כבד העשוי מחוטים. ואפילו אם עשה מהעור רצועות דקות כחוטים וארגם, ועשה בגד, הרי הוא בדין בגד עור שפטור מציצית. וא"כ גם בגדים העשוי מנילון שג"כ אין צורך לעשותן חוטין ולארוג מהן בגד, שהרי אפשר לעשות מהן בגד בלא חוטין ואריגה, לכן אף כשעשאם חוטים וארגן לבגד אין להם חשיבות אריג, ויש לפוטרן מציצית אף כשעשאן באריגה, וכ"ש כשעשאן בגדים בלא אריגה שפטורין מציצית. וכ"ש להסוברין דשאר מינים הוא רק מדרבנן שלא חייבו אלא בהמינים שדומין לצמר ופשתים שמוכרחים לטויה ואריגה.

אולם בתשובות והנהגות (ח"א סי' לד) כתב שניילון של היום הארוג ודרכו בכך ומשתמשים בו כבגד ראוי לחייבו בציצית דלא גרע משאר בגדים וחייב, גם בשו"ת אז נדברו (ח"ז סי' נב-ד) האריך בזה ונראה דעתו שיש חיוב ציצית גם על בגד ניילון שכל שנעשה בצורת בגד הוא משמש שימוש של צמר או פשתים ודרכו בכך הוי בגד אפילו אינו דומה מכל הצדדים לצמר ופשתים.