שמירה בבית אצבע שנפלה

במשנה: על אלו טומאות הנזיר מגלח וכו' ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי (נזיר מט, א).

בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' מב) נשאל על דבר איש א' שנחתך לו חלק מאצבעו, וזה כמה שנים הוא מונח אצלו בבית כי בדעתו שיקבר עמו במותו בקברו, ונתעורר לו חשש אם היות שכהנים נכנסים ויוצאים שם בביתו עליו להצניע את האיבר באופן שלא יעביר טומאה, שהרי אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי, מטמא באהל, ושיעור בשר להעלות ארוכה הוא תלוי בכל אבר ואבר כפי מזגו ותכונתו, ובזה האצבע נשאר בשר על כל האבר רק שמרוב השנים נתייבש ונתקשה הבשר מאוד כעצם.

והשיב לו שגוף דין בשר המת שיבש הוא משנה ערוכה בנדה (נד:) וכך גם פסק להלכה הרמב"ם (טומאת מת פ"ב ה"א) שאפילו אם יבש כחרס טמא, ואין חילוק בין אבר מן החי, לאבר מן המת בזה, אך אם יניחנו בתיבה שיש בה מ' סאה, ויאמר ויזהיר לבני ביתו שלא יוציאו האבר רק עם התיבה דרך הפתח, ובפרט אם תהיה התיבה סגורה ויכתב עליה להוציאה עם התיבה דרך הפתח שוב אין חשש.