תספורת ביהכנ"ס

בגמ': או אינו אלא פתח אהל מועד ממש, אמרת אם כן דרך בזיון הוא וכו'. (נזיר מה, א).

הגאון רבי יוסף מולכו בספרו שלחן גבוה (סי' תקלא ס"ק יג, הו"ד בכה"ח סק"ל, ובסי' קנא ס"ק מה) כתב שהמנהג בירושלים לגלח את הקטן בתגלחתו הראשונה בשמחה וגילה בימי חול המועד בבית הכנסת.

בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת ביהכנ"ס אות י) הקשה ממה שאמרו בסוגיין שאין מקום תגלחת הנזיר בפתח אוהל מועד, מפני שדבר זה הוא דרך בזיון שאסור לנהוג כן בפתח אוהל מועד. ומכך יש ללמוד שגם בבית הכנסת שהוא 'מקדש מעט' אסורה התגלחת. ולפי זה תמה על המנהג לעשות את ה'חאלקה' בבית הכנסת, מדוע לא חששו משום בזיון בית הכנסת. לבד מהאיסור לעמוד בבית הכנסת בגילוי הראש. ואכן בלב חיים (ח"ב סי' קעב) כתב להוכיח מדברי רש"י על הפסוק 'וגלח הנזיר פתח אהל מועד' וכו', שתגלחת בבית הכנסת הוא דרך בזיון, ויש לאסור זאת.

אמנם כתב השדי חמד שיתכן ליישב, שהיות ותגלחת זו, תגלחת מצוה היא שמניחים לקטן פאה בראשו ומשום חיבוב מצוה מרבים בתופים ומחולות, לכן התירו תגלחת זו בבית הכנסת.

במאסף (שנה ט' חוברת א סי' ה) העיר על קושיית השדי חמד שישנם דברים שהקפידו בבית המקדש ובבית הכנסת לא הקפידו, כמו שמצאנו לגבי 'רקיקה' שבהר הבית אסרו ובבית הכנסת התירו, אך כתב שיש לחלק שלענין רקיקה לא אסרו כיון שהאדם בא לבית הכנסת להתפלל ועיקר כניסתו אין בה בזיון שלא בא לשם יריקה על כן לא הקפידו בזה, משא"כ לעניין גילוח שכל מטרת כניסתו לבית הכנסת היא לשם ה'חאלקה' יש להחמיר. ועיי"ש עוד ובאוצר החיים (ח"א עמוד ט).