איך היה מותר ליעקב לשלוח מתנות לעשיו, הרי עובר על איסור לא תחנם?
בפרשתנו (בראשית לב, טו) "וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו".
יש להקשות:
איך היה מותר ליעקב לשלוח מתנות לעשיו, הרי קיימא לן (עבודה זרה כ, א) שאסור לתת מתנה לעכו"ם דכתוב "לֹא תְחָנֵּם" – "לֹא תִתֵּן לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם"? כך מקשה ביערות דבש (בפרשתנו דרוש ד'), וכן בדרך שיחה בפרשתנו.
איכא כמה תירוצים:
א. על פי מה שכתבו התוספות (עירובין סד, ב) דבעכו"ם המכירו שרי, שהוא בטוח שעל ידי המתנה יעשה לו העכו"ם לפעמים טובות, ואין זה כמתנה אלא כמכירה. לפי הנ"ל אתי שפיר שהיה מותר לשלוח מתנות לעשיו כיון דכל המטרה שלא ירע לו. כך תירץ ביערות דבש בפרשתנו.
וביערות דבש כתב דעשיו לא רצה ליטול המתנות דחשב שיעקב נותן לו המתנות, משום שרוצה תמורת זה טובת הנאה.
ב. על פי מה שכתבו התוספות (עירובין סד, ב) דאפילו מתנה ממש, הא דאסור ליתן לעכו"ם היינו דווקא בעכו"ם עני שאין לו מה יאכל ובמתנה זו הוא מחייהו, לכן אסור. אבל בעכו"ם עשיר שבלא זו המתנה יש לו הרבה שרי. לפי הנ"ל אתי שפיר, דהרי עשיו היה עשיר גדול לכן היה מותר לתת לו מתנה. כך תירץ ביערות דבש בפרשתנו.
ג. על פי מה דאיתא במדרש רבה (פרק ע"ח י"ב) דכל המתנות שנתן יעקב אבינו לעשיו עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח. ואם כן יש לומר כיון שסופן להחזירן אין עליו שם מתנה כיון שלא ישאר אצלו לעולם. כך תירץ הגאון המפורסם רבי שמאי קהת גראס שליט"א (דומ"ץ מחזיקי הדת).
מעדני אשר: נראה להעיר, דאיכא מחלוקת הפוסקים האם איכא איסורא לתת לנכרי מתנה על מנת להחזיר.
דבשו"ת כתב סופר (אור"ח סימן ס"א) נסתפק האם במתנה ע"מ להחזיר איכא איסורא לתת לנכרי.
ומביא ראיה: מהא דקיימא לן (אור"ח סימן שכ"ג ס"ק ז') שמי ששכח לטבול כלי מערב שבת יתנו מתנה לעכו"ם בשבת ע"מ להחזיר, וקשה איך מותר הרי עובר על לא תחנם שאסור לתת להם מתנה, אלא שמע מינה דמתנה ע"מ להחזיר מותר לתת לגוי.
וכן בפתח הדביר (סימן רמ"ו ס"ק ד') כתב דבמתנה ע"מ להחזיר ליכא איסורא דלא תחנם.
וכן בשדה חמד (ח"ד עמ' 71) הביא כמה שיטות בזה דסוברים דמתנה על מנת להחזיר ליכא איסורא לתת מתנה לגוי.
אבל בעבודת עבודה (ע"ז כ, א) כתב דגם במתנה על מנת להחזיר אסור לתת לעכו"ם.
יש להקשות: לשיטות שמתנה ע"מ להחזיר נמי אסור לגוי, א"כ איך מותר לתת כלי לנכרי.
והתירוץ: על פי מה שכתב בברכי יוסף (אור"ח סימן רנ"ד) שאין איסור של לא תחנם כשיש בזה טובה להנותן, א"כ כאן שיש טובה להנותן ליכא איסור.
ד. על פי מה דאמרינן בגמרא (קידושין יח,א) דעשיו היה לו דין ישראל, מותר, ולא מצינו שיהא אסור לתת מתנה למומר, דרק לבן נח אסור לתת מתנה.
מעדני אשר: יש לדחות זה על פי מה שכתבו באחרונים ישמח משה תולדות (על הפסוק ויאמר יעקב ס"ק ה'), שו"ת דברי יציב (ח"ז סימן קי"ב) דעשיו היה לו דין בן נח, ואף על פי שבגמרא קידושין י"ח ע"א אמרינן על עשיו דהויא ישראל מומר, זה להווה אמינא, ולמסקנת הגמרא דעכו"ם נמי יורש, עשיו בן נח היה. א"כ אי אפשר לתרץ כן.
ה. נראה לי לתרץ בהקדם מה שנסתפקתי האם לעכו"ם אדם חשוב מותר לתת מתנה, כיון דלא הויא נתינה דהויא כמו מכירה שהאדם חשוב נותן הנאה, שלוקח את המתנה, וכמו דמבואר (בגמרא קידושין ז' ע"א) דאשה שנתנה פרוטה לאיש שהוא אדם חשוב מקודשת, אף על גב דבעינן שהאיש יתן כסף קידושין, אדם חשוב שאני דשנוטל מתנה הויא כנותן דנותן הנאה לנותן שנטל ממנו מתנה, א"כ ה"ה לגבי איסור של נתינת מתנה לעכו"ם לאדם חשוב מותר. ועיין עבודת עבודה להגרש"ק זצ"ל (ע"ז כ' ע"א) שחקר בשאלה הנ"ל ושלחתי שאלה הנ"ל קמיה הגאון האדיר רבי חיים קניבסקי זצ"ל, והורה לי שמותר. לפי זה אפשר לתרץ דכיון דעשיו היה לו דין אדם חשוב כמו דמבואר בדברי מהרי"א בפרשתן על הא דכתוב בפרשתן "וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו" וקשה דהויא ליה למימר מ"עבדך יעקב" ולא "לְעַבְדְּךָ". ונראה שיעקב צוה לאמור לעשיו, שאין כוונתו במנחתו אשר שלח לו לקבל ממנו איזה טובה ושכר או תודה, אדרבה יעקב שלח לו לאמור שהחשיבות של עשיו נחשב אצלו כל כך אם יקבל ממנו המנחה, כאילו הוא עשיו נתן מתנה ליעקב, וזה שאמר לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הוא אני הוא המקבל ולא אתה כל כך חשוב אתה בעיני. לפי הנ"ל אתי שפיר איך שהיה מותר לתת לו מתנות, דהויא כמו מכירה. (מעדני אשר).
וכן כתב בפנים יפות (פרשת וישלח) על הפסוק "יֶשׁ לִי רָב" דיעקב החשיב את הקבלה של עשיו כמו קבלה, וכן בפני שלמה (קידושין ז' ע"א) כתבו ששייך אף בעכו"ם אדם חשוב.
ו. כיון שהיה במצב של פיקוח נפש, שהיה ירא מעשיו לכן היה מותר לתת לו מתנות לפייסו.
