אכילת ערב יוה"כ
שאלה:
האם יוצאים מצות אכילת ערב יו"כ במיני מתיקה או דווקא במיני מזונות או פת?
תשובה:
אמרו בברכות (ח ב) כתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, וכי בתשעה מתענין והלוא בעשרה מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי, והיינו שמצוה לאכול ביוה"כ ולהרבות בסעודה וכמבואר בשו"ע (ר"ס תר"ד), וכבר תמהו על הרמב"ם שהשמיט בהלכות שביתת עשור שמצוה לאכול ולשתות בערב יוה"כ, ותמוה שבהלכות נדרים (פ"ג ה"ט) כתב שאם נדר לצום ופגע בו יום טוב או ערב יוה"כ חייב לצום ע"ש, דנראה מזה שיש מצוה לאכול בערב יוה"כ, ואם כן למה לא העתיקו במקומו.
והאחרונים נדחקו שלהרמב"ם ילפינן מהאי קרא דבתשעה לחודש בערב את הדין של תוספת עינוי, ולית לן פסוק למצות אכילה, ולכן לא העתיקו בהלכות צום יוה"כ כחיוב, ובהלכות נדרים שהזכיר ערב יו"כ רק דוגמא נקט, וד"ז צ"ע טובא.
והאמת יורה דרכו דלרמב"ם אין המ"ע לאכול ולשתות, רק שאסור להתענות בו ולהיות יום נוסף בעינוי דתענית, ומפרש שהפסוק מתחיל "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב", ומסיים בפסוק להיפך רק "מערב עד ערב תשבתו שבתכם", וע"כ מפרשינן שבתשיעי אין לצום כיון שמצותה רק מערב עד ערב, ועיקר הפסוק בא למעט שאין לצום בו כמו מערב עד ערב, ובתשיעי אפילו אם הוא אוכל חשוב כעינוי, וכמבואר גמ' ברכות (ח ב) כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.
ומיושב שפיר הרמב"ם שעיקר הפסוק בא לומר שלא לצום, ואפילו אם אוכל נחשב כצום, ולכן לא הביאו בהלכות יוה"כ כיון שאינה מצוה מצד עצמה, ויש רק איסור תענית, וזה שהביא בהלכות נדרים דקאי באיסורי תענית.
אמנם נראה שגם להרמב"ם מדת חסידות להרבות לאכול ולשתות, שמסתמא כוונת הפסוק שאסור לצום הוא מפני שהקב"ה חס עלינו שנצום בקלות, [כמו שכתב בשערי תשובה לר' יונה], ואם כן ראוי לאכול ולשתות כראוי, אבל היא רק מדה טובה ולא העתיקה בהלכותיו.
ונראה שמצות אכילה בערב יוה"כ שהיא כעינוי מייחד את ערב יום כיפור ליום מיוחד לכפרה, ואפשר שלכן עיקר מצות כפרות הוא בערב יום כיפור, (והאחרונים העלו שאפשר לשחוט בכל עשרת ימי תשובה, מפני שמתוך ריבוי האנשים נשים וטף שדוחקים על השוחט בערב יו"כ עלול להכשל לא לשחוט כראוי לכן טוב יותר לשחוט בעשי"ת, עיין מ"ב סי' ת"ה ס"ק ב'), אבל עיקר הזמן הוא בערב יוה"כ שהוא יום מיוחד לכפרה.
ויש נוהגין לשחוט כפרות בחצות שהוא זמן רצון לעילא, ויש ממתינים עד עמוד השחר, וב"נזירות שמשון" על השו"ע (סי' תר"ה) כתב שכפרות הם דוגמת קרבן, ולכן ראוי להמתין עד שיאור היום, ומוסיף שלפי כוונת הקדוש האריז"ל הזמן הוא באשמורת הבוקר שאז הרחמים גוברים בעולם, דקודם לכן הוא קדרותא דצפרא, ואח"כ גובר אור של חסד שנאמר יומם יצוה ה' חסדו, ולדברינו הזמן המיוחד לכפרה הוא הזמן של מצות עינוי שמקיימין באכילה, ומסברא נראה שעיקר מצות אכילה הוא ביום שאכילתו ביום מועיל להקל הצום, ואז נאה ויאה לשחוט הכפרות שזהו נפש תחת נפש ומועיל.
ואומרים שהגה"ק הגרי"ל דיסקין זצ"ל נהג לקיים מצות אכילה כל היום ע"י מיני מתיקה וכדומה, ורבינו ה"חזון איש" זצ"ל לא קיבל השמועה שנהג כן, מפני שסבר שהמצוה היא רק באכילה, אבל בממתקים אין מניעת עינוי ואין בזה מצוה, אמנם כפי ששמענו אכל צימוקים, שזה כן מועיל להקל העינוי למחר וצ"ב. (מיהו ע"ע בדברינו במוע"ז ח"א סי' נ"ג שתמהנו היאך מקיים מצות אכילה כשלא אכל עכ"פ כזית בכא"פ).
והנה לשון הגמרא כל האוכל ושותה בערב יום כיפור, שהמצוה היא גם לשתות, ומשמע שבאכילה לבד לא מספיק למעט העינוי כדי צורך, וצריך דוקא גם לשתות. וראוי לאכול ככותבת בכא"פ ולשתות מלא לוגמיו בכדי שתיית רביעית דוקא (וכשיטת הרמב"ם שזהו שיעור צירוף בשתיה), ובזה יוצא המצוה כתיקונה באכילה ושתיה.
ויש עוד להסביר הדברים, שכוונת ושותה היינו שתיית יין, שסעודת ערב יוה"כ היא כסעודת יום טוב שהעביר הקדוש ברוך הוא את חיוב סעודה דיוה"כ שהוא יום טוב לעיוה"כ, [וכמובא גם טעם זה ברבינו יונה שער ד' אות ט'], ומצוה מן המובחר לנהוג כסעודת יום טוב בבשר וגם יין, אבל לא נהגו כן, אבל לשון הגמרא שאמרו אוכל ושותה יש לפרש כדברינו, מיהו בשו"ע (ר"ס תר"ד) מביא רק מצוה לאכול, וכן הפוסקים לא הביאו שיש מצוה בשתיה, ומשמע דס"ל דכוונת הגמ' ושותה היינו כשצריך לשתות דוקא.
והאחרונים חקרו אם חייבין לאכול פת בערב יוה"כ, ומהו שיעור אכילה, אם ככותבת (כשיעור ביטול עינוי) או כזית, ולפי דברינו מקיים עיקר המצוה בזה שאוכל ואינו מתענה, ואפי' לא אכל פת כלל, וכל שאכל כזית יצא יד"ח שלא התענה, ומפרשינן שיש הידור במצוה לעשות בערב יום כיפור סעודה, שהעביר הקדוש ברוך הוא את סעודת יום טוב לערב יוה"כ, ואם נוהג כסעודת יום טוב בבשר עוף וגם יין אולי מקיים מצוה מן המובחר, רק צריך שיהיה עם חרדת אלקים כיון שבא למשפט. (וכפי ששמעתי יין או מיץ ענבים מתוק מועיל להקל עליו צום יוה"כ, וצ"ב).
