אם מותר לרמז בשבת לנהג מחלל שבת רח"ל שידליק אורות בשבת (-משום פיקוח נפש)
אודות מה שנשאלתי מאחד מבני הישיבות, שנתעורר ע"י תלמידי חכמים בשאלה שנוגע לו למעשה, והוא שדר במקום שיש שם יהודים מחללי שבת רח"ל, ובית הכנסת שהוא מתפלל בו נמצא סמוך לרחובה של עיר ששם נוסעים רח"ל בשבת. לאחר התפילה, כאשר המתפללים יוצאים מבית הכנסת, ציבור גדול של אנשים וטף יוצאים לרחובה של עיר, ולפעמים בלילי שבתות הוא מבחין ברכב נוסע שנהגו שכח להדליק את האורות כשהוא מתקדם לעבר הרחוב שהוא חשוך קצת ואינו מואר מספיק.
ולכן הוא רוצה לרמז לנהג שידליק את האורות על ידי אתות בתנועת יד המקובלת בציבור כהוראה להדלקת האורות, כדי שח"ו לא יהיה אסון רח"ל, ולא בדרך אמירה מפורשת בפה שידליק את האורות. ודיבר עם רעיו בני הישיבה אם מותר לו לסמן בידו, אולי יש לחוש שנראה כמסכים על ידי המחלל שבת על עצם חילול השבת, וכן נמצא שמכשיל את הנהג בחילול שבת בהדלקת האורות, וחבריו זה אומר בכה וזה אומר בכה, ובא לשאול מה יעשה.
ואמרתי לו: ראשית, אין לחלק בין רמז ביד לאמירה מפורשת, כי הרומז בידו הוה כציווי מפורש כמו שפסק החיי אדם (ח"ב-ג כלל סב ס"ב), ואפילו אם אינו אומר בפיו אלא שמרמז לו בידיו או שאומר לו בלשון שיבין, כגון שרוצה שיסיר הפחם שבראש הנר ואמר לו "קנח חוטמך" כדי שיבין הנכרי, אסור, כיון שאומר לו בלשון צווי ע"כ.
ושנית, דכל החילוק בין רמז בדרך ציווי לבין רמז שלא בדרך ציווי הוא רק באמירה לעכו"ם, אבל האומר ליהודי לחלל שבת אין בזה איסור כמו באיסור אמירה לעכו"ם, דהא כלפי היהודי אין שליחות לדבר עבירה. מעתה בנדון דידן, אף שודאי היהודי הנוסע ברכב הוא מחלל שבת רח"ל, אבל היות ואם לא ידליק האורות עלול ח"ו להגיע מצב של פיקוח נפש מחמת הציבור הגדול שיוצא מבית הכנסת והוא אינו רואה את המכונית המתקרבת לקראתו, ודאי מחובתו להדליק את האורות כדי שיבחינו בו ויתרחקו מהמקום.
ועל כן מותר ומוכרח לרמז לו בתנועת יד שידליק את האור, כי ע"י התנועה הזאת מונע פיקוח נפש ח"ו. ואין נפקא מינה בין דרך רמז של ציווי לבין רמז בעלמא, ואדרבה עדיף שיעשה הרמז בדרך של ציווי בתנועת יד המקובלת אצל הכלל להדלקת אורות, כדי שהנהג יבין את הרמז על אתר ולא יתמהמה, שהרי זה ענין של פיקוח נפש ואם הנהג לא יבין את הרמז עלול לבוא לידי דיחוי ועיכוב שיגרום לפיקוח נפש רח"ל. וכמו שפסק הרמ"א (סימן שכח סט"ז) לענין אמדוהו לשתי גרוגרות דאם הדבר בהול, אין מדקדקין בכך, שלא יבא לידי דיחוי ועיכוב, ע"כ.
ואף שלכאורה בזה הוא מכשיל את הנהג בחילול שבת כשהוא מדליק את האורות, ומצד הדין כל עיקר נסיעתו הוא בחילול שבת גמור רח"ל והדלקת האורות היא מלאכה הצריכה לגופא וזה אסור באיסור תורה מצד מלאכת הבערה, ואין זה דומה לכל המלאכות שהותרו משום פיקוח נפש ששם הוא מצווה וחייב מן התורה לעשות המלאכה כי פיקוח נפש דוחה שבת ומקבל על זה שכר, ואפילו מי שעושה מלאכה לצורך חולה שיש בו סכנה ומתברר שהחולה לא היה צריך לכך מקבל על זה שכר כמבואר בשו"ע (או"ח סי' שכח סעיף טו) [ועיין עוד מה שאמרו חז"ל בראש השנה כא ב וברמב"ם הלכות קידוש החודש פ"ב ה"ג שהתירו לחלל שבת בשביל שלא להכשילן לעתיד לבא שלא יבואו להעיד על הלבנה שנתחדשה]. מכל מקום מאחר שאם אינו מדליק את האורות עלול הדבר לבא לידי פיקוח נפש וע"ז אמרו וחי בהם ולא שימות בהם.
ובני הרב הגאון רבי שמעון עוזר שליט"א דומ"ץ בהיכל הוראה הביא ראיה אלימתא לדברינו, דהנה איתא בשו"ע יו"ד (סי' קס סעיף כב) דמותר ללוות ברבית מפני פקוח נפש. וכתב שם הט"ז (ס"ק כא) דלא היה לבעל השו"ע לקבוע זה בשו"ע, דמצד המלוה הלא יש באמת איסור דאדרבא במקום פיקוח נפש מוטל על המלוה להלוות בחינם, ומצד הלוה פשיטא הוא דמותר שהרי אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש.
ובספר שער דעה (בסוף שער משפט סימן קס ס"ק ח) הקשה על הט"ז הנ"ל, דוודאי חידוש גדול חידש לנו על שו"ע בזה שכתב להתיר הלוואת ריבית במקום פיקוח נפש, דהוי אמינא דאסור, כיון דאמרו חז"ל גדול המחטיא את האדם יותר מן הורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה והמחטיאו הורגו בזה ובבא, דכיון דהמלווה עובר בכמה לאווין ע"י שילווהו בריבית א"כ אף דיש פיקוח נפש דאחריני מ"מ הרי לגבי המלוה יש ג"כ פיקוח נפש דהרי בזה שילוה הלוה בריבית הרי מחטיא את המלוה והרגו בזה ובבא ומאי חזית דדמי דהאי סומק טפי דילמא האי סומק טפי ואסור להחטיאו, וזה חידש לנו השו"ע דאעפ"כ מותר. והשער דעה גופיה מסיק דבאמת צריך להתישב בדין זה טובא אם מותר לדינא ללוות מפני פיקוח נפש עי"ש.
ויש להוכיח מכאן דבנידון דידן מותר, דהרי השו"ע התיר להכשיל את השני באיסור מפני פיקוח נפש. ואף להשער דעה שכתב שצריך להתיישב בדין זה טובא היא רק מטעם דמאי חזית דדמי דהאי סומק טפי דילמא דהאי סומק טפי, משא"כ בנידון דידן דהחוטא שהוא המחלל שבת הוא הרודף, שבנסיעתו בחושך בלי הדלקת האורות הרי הוא רודף את ההולכי דרכים, וודאי דדם הנרדפים שהם ההולכי דרכים סומק טפי דמצילין את הנרדף מפני הרודף ומותר להחטיא את הרודף מפני פיקוח נפש.
וע"כ נלענ"ד דמותר ואף מצוה לרמז לנהג שידליק את האורות, דאם לא ירמז לו עלול ח"ו להגיע לפיקוח נפש ועת כזאת שאנשים יוצאים מבית הכנסת ורבים עוברים על הכביש. וכמובן שכל זה הוא רק כשיש חשש סכנה, אבל ביום אף שעפ"י כללי הנסיעה קבעו שצריך לנסוע באורות דולקים גם ביום, מ"מ כל עוד שאינו גודל דחשש פיקוח נפש, אסור לרמז לו להדליק האורות ופשוט הוא.
ויהי רצון שיאיר ה' את עיני אחינו התועים וישובו בתשובה שלמה ויזכו לשמור שבת כהלכתה.
