בגדים ומגבות שהשאירו אנשים במקוה ולא תובעים אותם לעולם
שאלה:
מה דין בגדים ומגבות שהשאירו אנשים במקוה ולא תובעים אותם לעולם?
תשובה:
נראה דבכגון דא אין יאוש בעלים, ואפילו בחפצים שאין בהם סימן, דכיון שהרגילות היא להשאיר האבידות שנמצאו במרחץ עד שישובו הבעלים לקחתם, במרחץ עד שיחזור ובבגדים או מגבות מקובל להאמין לכל אדם שיאמר שזה שלו, שאין רמאים הולכים לזכות בבגדים או מגבות משומשים של אחרים, ע"כ מצוי הדבר שלא התייאש כי בשעה שאיבד חשב עוד לקבל בחזרה, ואף אם אחר כך התיישב בדעתו שלא כדאי לטרוח ולשוב ולטפל בו, מ"מ אי אפשר לזכות בו שבאיסורא אתי לידיה.
בכל אופן יעצתי לבעלי המקוה לכתוב מודעה בלשון המדובר ולתלותה בכניסה למקוה במקום בולט בזה הלשון:
"אנו מודיעים בזה לכל באי המקוה כי מי שישאיר במקוה חפצים, ניתן לקבלם במקום פלוני, וישמרו עבורו רק חודש אחד, אם תוך זמן זה לא יתבעו אותו יהיו שייכים להנהלת המקוה".
ונראה שבזה יצאו ידי חובת הכרזה, כי כל מי שאבד לו דבר מה יודע מקומו שהשאירו במקוה, ומשמש כאבן הטוען המיוחד לאבידות בעיר הקודש ירושלים, וכל שכן היכא שהשאירו בדרך הינוח ובא לדרוש את אבידתו ימצא אותו במקום המיועד לאבידות. ואף אם אחרי חודש לא ימצא, הלוא מעיקרא כל הנכנסים למקוה על דעת הכי נכנסים שמקנה מאז להם, ואף דאולי יש אנשים שלא קראו מודעה זו ולא ידעו, מ"מ רובם יודעים ואזלינן בתר רוב [עיין סימן רנ"ט סעיף ג'], ודי בכך כנלע"ד.
שוב ראיתי במנחת יצחק חלק ח' סי' קמ"ו שמסיק גם כן הכי לדינא שיש לתלות מודעה כנ"ל ואחר הזמן עוברין החפצים לבעלות הנהלת המקוה, ובזה יוצאין מכל חשש, וכן ראוי לתקן בכל מקוה ולתלות מודעה דמי שלא בא לקחת עד זמן מסויים יהיו שייכים החפצים להנהלת המקום ועל דעת כן נכנסים.
ונראה שתוכן מודעה זו חלה על כל הנכנס למקוה, ואפילו לא ראה המודעה, דהלוא נכנס לפי תקנות בית המרחץ וזהו מתקנותיה, ובודאי לא היה נמנע ליכנס גם אם היה יודע מהמודעה.
