בקידוש לבנה אם להמתין למנין (עשרה) יום או יומיים וכן האם להמתין ללבנה צחה
שאלה: בקידוש לבנה אם להמתין למנין (עשרה) יום או יומיים וכן האם להמתין ללבנה צחה.
תשובה: ב"אשל אברהם" כתב להמתין על ציבור אפילו כמה ימים אם ברור לו שישיגם, אבל בהגהות מהרש"ם לא"ח מביא גמרא מפורשת בר"ה (לב ב) שזריזין מקדימין עדיף מברוב עם ואין להחמיץ המצוה ע"ש, אך אין המנהג כן, וצ"ב.
ונראה שהגמרא בר"ה במצוה, שאז זריזין חשוב יותר מברוב עם, אבל ברכת הלבנה ברכת השבח כקבלת פני השכינה. (וכל בי עשרה שכינתא שריא), ולכן מצותה לכתחילה בעשרה וחמור יותר, לכן בזה בודאי דוחין זריזין, ויש להמתין להשיג עשרה ולהשתדל להשיגם מאד, ורק כשאין עשרה מברך גם ביחיד.
ולהמתין ללבנה שמאירה יותר, כיון שמדינא מספיק כשנהנין מאורה, במוצאי שבת דמצוה מן המובחר שמלובשים בבגדים מבושמים אם יש לבנה אין להמתין (ובפע"ח כתב שבית המקדש חרב במוצאי ש"ק והלכה השכינה לגלות ולכן אנו אומרים שתתחדש כמותה דהיינו חידוש ישראל והשכינה) וגם אין ברכת הלבנה בגדר ברכת הנהנין שמצותה על הנאה טפי, רק עיקרה שבח להקב"ה על נפלאותיו בלבנה, שמקבלת מדי חודש שפע מהחמה, ומברך כשהלבנה ניכרת ומאירה, וכיון שניכר עד שראוי ליהנות מאורה מברך אז אף שאין מאירה הרבה.
ובימי החול אם עשרה בחוץ ומוכנים לקדש, נראה דלא ידחו המצוה שאין מעבירין על המצות, עיין היטב בשע"ת הלכות חנוכה (תרע"ג), אבל אם עוד זמן רב לקדש עד סוף הזמן, ונודע להם קודם שנתאספו שאין אור מאיר יפה יכולים לדחות ולהדר ולברך כשהלבנה מאירה יפה אם לא עמדו יחד כבר מוכנים שאז אין מעבירין המצוה וכמ"ש, וראה לעיל בסי' ר"ד הנהגת האדמו"ר הקדוש מבעלז זצ"ל.
ואני מסתפק כשמקדשין הלבנה לאחרי ג', והוא אינו מקדש עמהם, שרוצה לפי דעתו במצוה מן המובחר לאחרי שבעה, אם הותר לעבור על המצוה ולדחותה לכמה ימים, אף שאין מעבירין על המצות, והיינו כששייך לציבור שלנו ונוהג כמותם, ואנו נוהגין תמיד לקדש מיד, מה שאין כן לענין קידוש לבנה מנהג אבותיו להמתין עד שבעה ימים, ולכן י"ל דשרי לדחות ולא לקדש עמנו, שלשיטתו אין הוא עובר על המצוה, אף שלכמה פוסקים ומקובלים אדרבה מנהגא דידן הוא מן המובחר ויש לקדש מיד שיכול, ולדבריהם הוא נכנס לחשש אין מעבירין כשעובר דרך המקום שמקדשין ונמנע, עיין מנחות סד: שמצות עומר מן הקרוב שאסור לו לעבור שאין מעבירין על המצות וחייב ליקח לעומר מן הקרוב. מ"מ עיין תוס' יומא לג. ד"ה אין שבמצוה אחת אם עדיף דחינן ויש לומר גם כאן לדבריהם כיון די"א דעדיף אחר כך לכן דחי עד אחרי שבעה, ועיין ב"תשובות והנהגות" חלק ב' (סימן ר"ח) שהגאון ר' חיים מוולזין זצ"ל ו"שאגת אריה" זצ"ל לשניהם ס"ל שאם ראה הלבנה נתחייב מיד ואי אפשר לדחות, וכל שכן כשעובר ליד מקום שמקדשין ודוחה גרע טפי, ומסתברא דעדיף שלא יעבור על ידם ויקדים לצאת מבית הכנסת או יצא בדרך אחרת וצ"ב.
ועיין בביאור הלכה ר"ס תכ"ו שמביא מחיי אדם (ס"ח) שברוב עם היינו גם בשלשה, ולפי דברינו ברוב עם כאן שאני שזהו ברכת השבח שצריך לכתחילה עשרה דוקא, וכעין הברכה אחר המילה וברכות אירוסין ונשואין, וגם ראוי לקבל פני השכינה בעשרה.
ולפי זה מה דאמר רבי ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל להקביל פני אביהם שבשמים אלא פעם בחודש דיים וע"ז אמר אביי הלכך צריך לאומרה מעומד, היינו שאינה בגדר ברכת הנהנין שהוא בישיבה אלא הוא בגדר ברכת השבח, וגם אם לא צריך תמיד מעומד כאן דהוי כקבלת פני השכינה חמור.
