גדר חולה לענין בקור חולים
הגור אריה (בפרשתנו) שואל, למה הקב"ה בא לבקר את אברהם אבינו רק ביום השלישי למילתו שהרי גם קודם היה חולה ולמה היה צריך להמתין עד שיכבד חוליו.
וביאר המהר"ל דרק ביום הג' למילה הוא בגדר "חולה כל גופו", וזה חידוש בהלכה שלא מוזכר בפוסקים, שמצוות בקור חולים נוהגת רק כאשר החולה הגיע לדרגת "חולה כל גופו" אבל לא כאשר הוא "חולה לאבר אחד", וקצת רמז לחידוש זה יש מלשון הגמ' בנדרים (ל"ט ע"ב) בסוגיא דבקור חולים דמיירי בחולים שהם "חולים ומוטלים בעריסתן".
אך יש לעיין בדברי המהר"ל מסברא, דמה טעם יש שלא יהיה מצות בקו"ח גם כאשר הוא חולה של אבר אחד, ויתכן שהמהר"ל למד שחולה לאבר אחד אינו בכלל חולה כלל, ולכן לא שייכא ביה מצות בקו"ח.
וכנראה שלמד זאת ממה דחזינן בהלכות שבת דרק מי שנפל למשכב או חלה כל גופו הוי בכלל חולה שהותר לו איסור דרפואה בשבת, אך לפי"ז צע"ג הרי התירו חז"ל שבותים ורפואה לתינוק שנימול (עיין או"ח סי' של"א סעיף ט') וע"כ דחשיב חולה כל גופו, וא"כ מהי"ת שיהא בכלל חולה לענין איסור שבת ולא לענין מצות ביקור חולים, אך יש לחלק בין גדול דאינו חולה גמור אלא ביום השלישי, לתינוק בן ח' דחלש טפי, ואם לא יטפלו בו ביום המילה אפשר שיסתכן ביום השלישי ולכן מחללין עליו את השבת, וזה דוחק גדול וצ"ע.
אמנם בעצם הנחת המהר"ל דרק בשלישי למילה הוי חולה כל גופו, כך מבואר בירושלמי שבת (פ"ח ע"א) בהיותו כואב לא נאמר אלא "בהיותם כואבים" מלמד שכל איבריהם כואבים עליהם עי"ש, ומפסוק זה למד ראב"ע דביום הג' מרחיצין את הקטן שהרי לא חילק בין קטן וגדול, ודו"ק.
